הערבות ההדדית בין הקיבוצים
ENGLISH

הערבות ההדדית בין הקיבוצים

 מפגש החוג הרעיוני של יד טבנקין מיום 25.10.06


יצחק גרשון:

התכנסנו כדי "לאוורר" את נושא הערבות - לא רק של התנועה כערבה לקיבוציה, אלא גם ערבות בין קיבוץ לקיבוץ. האם עלינו לקבוע כללים - מה על התנועה לעשות כאשר מתעוררת בעייה בקיבוץ? רשות הפתיחה - לולוולה.

 

זאב (ולוולה) שור:

לאחר שנות משבר אנו רואים סימנים של צמיחה. מתוך 275 קיבוצים - יש להגיע להסדר עם הבנקים בנוגע ל- 50. בשאר הקיבוצים - צמיחה כלכלית ודמוגרפית. יש הרגשה טובה. בהתנהלות נכונה גם ה- 50 יכולים לצאת מהמשבר. האווירה בחברה הישראלית אינה פשוטה. יש לנו בעיות עם הפקידות הבכירה במינהל, באוצר - הפכנו ל"כרישי נדל"ן ושודדי קרקע". עם שני המעגלים, השיתופי והמתחדש, לתנועה יש ערכי ליבה. קיבוץ שלא יקבל אותם, שלא יקיים ערבות הדדית, סולידריות חברתית - יוכל להפוך לעיירה. התנועה תעסוק בפערים שבתוך הקיבוצים. בקיבוצים מסויימים קיים מצב שלהורים אין אפשרות לשלוח ילדים לחינוך בלתי פורמלי - האם לתנועה יש מה לומר במקרה כזה? בתקופת המלחמה - בכל הקיבוצים היתה דאגה הדדית, התחשבות, ערבות הדדית - וזה חימם את הלב, לעומת מה שקרה בעיירות.

 

שנים עסקנו בהפרטות, בבעיות של עצמנו - ועסקנו פחות בחברה הישראלית. לא תרמנו ואיננו מורגשים. התנועה חייבת להיכנס במהרה למעורבות בחברה הישראלית, בעיקר בשני תחומים:

דו-קיום. אנו חייבים להכין תוכנית רצינית יחד עם שכנינו מהמגזר הערבי.

חינוך. מערכת החינוך קורסת. עלינו לבדוק, יחד עם התנועה המושבית, הקמת רשת חינוך איכותית שלנו. הסמינרים שלנו (סמינר הקיבוצים ואורנים) צריכים להיות המרכז להכשרת מורים ומחנכים. אנו חושבים להעביר את סמינר הקיבוצים לאפעל. המקום הזה יכול להפוך למרכז לחינוך, לעוגן מרכזי.

 

קיימנו (גברי ואני) פגישה עם הקיבוצים החזקים. עלה רצון להירתם ולעשות, הצעה של קיבוץ חזק מלווה קיבוץ חלש. מתחילים בפיילוט: 3 קיבוצים יהיו מלווים, ע"י אנשים בעלי נסיון ויכולת הדרכה משלושה קיבוצים חזקים. תהיה דאגה למקומות עבודה ושימוש בניסיון של בארי ויוטבתה באימוץ קיבוצים. אגף הרכזים עובד על הכנה של חוברת "קיבוץ מארח", בעקבות הניסיון שהצטבר במלחמה. הכנת מערך מסודר של עזרה וערבות הדדית - לעת מלחמה ולעת שלום.

 

השאלה היא עד כמה יכולה התנועה להתערב בנעשה בתוך קיבוץ, למשל (מקרה שהיה) שחברים בקיבוץ פונים אל התנועה בתלונה על "משטר אימה" בקיבוצם. במקרים של קריסה כלכלית - נרתמו מיד קיבוצים שכנים והאזור כולו התארגן לסייע. מח' החינוך נרתמה לעזור בתחום החינוך. יש כלים לעזרה הדדית. קרן "קמ"ע" נרתמת לעזרת קיבוצים בהלוואות. התנועה הקיבוצית המשותפת, שתאושר בועידה, חייבת להקים קרן לבנייה בקיבוצים. בנושא קרן פנסיה יש בעייה של גירעון אקטוארי של מעל 2 מיליארד ₪. הולכים להקים קרן ומביאים תוכנית. כל קיבוץ ידע מה האחוז שיש לו ב"תנובה" או ב"אלון" וכל קיבוץ יחליט מה לעשות בחלקו. קיבוץ שאין לו פנסיה מסודרת ימצא פיתרון בדבר הזה. נקים קרן נוספת - לנכסי תרבות ורוח. התנועה לא יכולה להתנער מנכסיה: הוצאת הספרים, להקת המחול, התזמורת, המקהלות, תנועות הנוער. ג'ומס נרתם לעניין ויתאם את הביצוע עם הארגונים.

 

עמיקם אוסם:

ערבות "הסדין" שהיתה קיימת פעם – חלפה ללא שוב. יש להפריד בין "עזרה הדדית" לבין "ערבות הדדית" זה אינו היינו הך. הקרן שתקום האם תשמש לעזרה לקיבוצים או לערבות? מתקיים היום ויכוח בתנועה הקיבוצית בנושא  שיטת המיסוי של הקיבוצים – האם לעבור למס פרוגרסיבי או לשמר את "מס הגולגולת". קיבוצים גדולים (ג. ברנר, אפיקים), שאינם נמצאים כרגע במצב כלכלי טוב, משלמים היום הרבה יותר מס לתנועה מקיבוצים חזקים ועשירים. צריך להנהיג מס פרוגריסיבי, עפ"י היכולת של כל קיבוץ. יש הטוענים שמיסוי כזה יגרום ל"העלמות מס" – אך צריך להתמודד עם זה.

 

חגי מרום:

בגדול –קיימת הבנה היום שיש לנו אחריות לקיבוץ הבודד שנקלע למצוקה או קושי. המזכירים החליטו להיות מנהיגות מעורבת ומתערבת. מנהיגות המגוננת על מערכות בקשיים, שומרת קשר עם רשם האגודות. עם הסמכות, הקשרים ויכולת ההשפעה – התנועה היא גורם מתערב. הקיבוצים שנקלעו למשבר וקבלו סיוע – ניצלו מכלייה, אך עדיין אינם יכולים לצעוד קדימה. גם קיבוצים שדאגו לקרנות פנסיה – לא כולם נותנים קיום בכבוד לחבריהם הותיקים. במצב של 2 מיליארד ₪ חוב אקטוארי של התנועה  - אין סיכוי להתמודד בהיבט הפיננסי הרגיל. יש רעיונות נכונים שגובשו בתוך הקיבוצים. החלטה שגורמים מניבים (השכרות וכו') עומדים לרשות פנסיה תקציבית. צריך למסור מנגנון זה בידי נאמן. למשך 15 שנה מוסר קיבוץ יפעת את כל ההשכרות לנאמן חיצוני, לצורך עמידה בסכום של 3,700 ₪ לחבר, לפנסיה סבירה. יש לחשוב על איזו "מגנה כרטא" לחבר הקיבוץ, נוכח החשש שבקהילה מסויימת יופקרו המתקשים. צריכה להיות אמנה על קו שאין חוצים אותו כלפי מטה. בנוסף לדרישת עמיקם למס פרוגרסיבי – יש לדרוש מהשותפות האזורית, מהמפעלים האזוריים, לתרום מס עזרה הדדית שיופרש למערכת שסומכים עליה.

 

פרץ כהן:          

איך אפשר לחנך צעירים, תנועות נוער לחיי קיבוץ שאין בו יותר שום ערבות הדדית? איש לנפשו, איש לגורלו. הקיבוץ כבר איננו קיבוץ.

 

אהרן ידלין:       

בש' 1983 כל קיבוצי התק"ם סיימו את השנה ברווח. ההפסדים החלו בש' 1985, כתוצאה מגיוס  הון עתק. היתה לנו ערבות הדדית שסינוורה את הבנקים. הבנקאים היו בטוחים שהקיבוצים העשירים יערבו לחוב של העניים. תמיד הייתי חסיד של מס פרוגרסיבי ואין בעייה לקבוע מהו בסיס המס (כולל רמת החיים). היום הטענה היא שמס פרוגרסיבי יכול להתקיים רק על בסיס מכנה משותף ערכי. בקיבוצים ה"מתחדשים" יצא לפתע כל הכסף מהבלטות. אנשים בונים לעצמם דירות ענק, רוכשים 2 מכוניות למשפחה – נוצרים פערים בדיור, ברמת החיים, בעזרה לבנים. זה עולם אחר. חצרים מוכנה לעזור לקיבוצים שיתופיים בלבד. הדאגה לפנסיה עומדת בראש. החלומות חיים חיים קצרים יותר מאלה שחלמו אותם. חובה לקיים בכבוד את הותיקים, אך אין לשחרר את המדינה מאחריות לבעייה. אחת השערוריות של החברה הישראלית היא לא רק חרפת העוני אלא גאות העושר. הרעיון של רשת חינוך הוא רעיון טוב ויש מקום לחידוש הזרם ההתיישבותי. גם לזה דרוש בסיס ערכי. החינוך הוא השתקפות פני החברה – אך גם מנוף לשינוי.

 

שלמה בר גיל:  

מבקש לדעת אם יש חשיבה כיצד להציג את ההחלטות בציבור. איך לנהל מו"מ עם פקידי המדינה, על מנת לשבור התנגדות פסיכולוגית. בחינוך, נכון להיום, מתגבר הסקטור הדתי במספרים על החילוני. גם בנושא החינוך היינו במצב של התגוננות כל השנים ודרושה חשיבה חדשה. דרוש צוות שיחשוב על דרכי פריצה לחברה הישראלית. החשיבה בנושא העזרה ההדדית בין הקיבוצים לא רצינית מספיק. אין די בהתגייסות וולונטרית. יש צורך בתוכנית תנועתית מסודרת.

 

אבי אהרונסון:  

משמעות הערבות בחוברת של התנועה היא בעצם עזרה הדדית.  בחצרו של קיבוץ בוערים 3 תחומים: א. חינוך ב. בריאות ג. פנסיה. הקהילה לוקחת אחריות משותפת לחינוך ולבריאות ודואגת לא רק למי שיכול. מתגלים זרמים חיוביים ביותר, גם בקיבוצים שעברו תהליכי הפרטה עמוקים. יש היום תהליך של חזרה והתנועה יכולה לבנות את המהלך. בנושא המעורבות בחברה – לא דרושה עזרה, דרוש שיתוף.

 

רפי תלם:         

גישתו של וולוולה היא אופטימית, אך המציאות קשה ולא פשוטה. להסדר במשגב-עם יש מחיר כבד. הנושה הוא האזור. הקיבוץ נאלץ להיפרד מנכסים חקלאיים. תקציב הקהילה אינו מאפשר עזרה הדדית או פנסיה. הפנסיה נמוכה מאוד.  חברי משגב-עם אינם מרגישים קשר עם התנועה. הנהלת הקיבוץ לא מודעת בכלל לתנועה. לחברים אין תחושת שייכות לתנועה.

 

ולוולה: 

יש אכן בעייה בקשרי קיבוץ-תנועה ובעיקר בקשרי חבר-תנועה. ההסדר במשגב-עם הוא הסדר של תהליך. העוגן לתהליך היה ההסדר עם קרן קמ"ע. יש טיפול מול מינהל מקרקעי ישראל בעניין הקרקע, כחלק ממנוף כלכלי. המאבק של התנועה על מחירי המים לחקלאים לא ידוע לחברים, אעפ"י שנכתב על כך בעיתונים. התנועה פותרת המון בעיות לקיבוצים, לאזורים – אבל המידע אינו מגיע לחבר. יש הצעה לעידכון החברים באמצעות תכתובת אימייל. בש' 2010 אנו עומדים לחוג 100 שנות התנועה הקיבוצית. זו תהיה הזדמנות להדליק את מפת הקיבוצים ולגלות לתושבי המדינה (הזוכרים לנו תמיד רק את הטעויות שעשינו בניצול קרקע במרכז) את פיזור הקיבוצים באזורי הפריפריה והגבול  - זו תהיה ההזדמנות לשינוי אווירה בכל הארץ.

 

רשמה: אילנה לפידות