ENGLISH

יחסי עבודה בחברה הישראלית - מפגש החוג הרעיוני של יד-טבנקין מ-6.9.06

החוג הרעיוני אמור היה להיפגש עם מזכ"ל ההסתדרות,עופר עיני, אלא שברגע האחרון, כשקהל כבר נאסף - קיבלנו הודעה שעופר עיני לא יוכל להגיע, כיוון שנקרא בדחיפות אל שר האוצר (יום קודם איים עיני להשבית את המשק...). כתחליף לעיני נשלח אלינו איש הנהגת ההסתדרות הוותיק, אפרים ז'ילוני.

 

פסח האוספטר, מזכ"ל הנוער העובד והלומד, מנחה הדיון, פתח בשאלה האם בדרכו של עיני בהסתדרות נעשה ניסיון לעסוק בסדר החברתי כמהות והמבחן הוא בארבעה ממדים:

 

א. הברית עם המעסיקים - ההתמודדות עם ההון הגדול, השליט, שאינו תוצר של הייצור דווקא, אלא של הספקולציה.

ב. שימת דגש על האיגוד המקצועי כמנוף לשינוי חברתי והעלאת רמת החיים, בהיותו הכלי היחיד הגדול והמשמעותי של תנועת הפועלים בישראל, נכון להיום.

ג. חיזוק הסולידריות בין העובדים החזקים והחלשים - הרחבת הבסיס ההסתדרותי  והדיפת הניסיון לפורר את הרקמה השברירית של הכוח המאורגן.

ד. אכיפת חוקי העבודה כמנוף להזרמת משאבים למערכת החברתית-כלכלית בישראל, כדי להעלות את הצריכה ולהניע מחדש את גלגלי הכלכלה, הייצור והפיתוח.

 

אפרים ז'ילוני: עידן הגלובליזציה חולל מפנה בטיב יחסי העבודה. יש פער בין ה"צרחנים" לצרכנים. גם באירופה נמצאים האיגודים המקצועיים במאבק הישרדות, כמו ההסתדרות. במדינות שבהן יש שיתוף פעולה בין המעסיקים, הממשלה והאיגודים - כמו בארצות סקנדינביה ובלגיה - שיעור ההתארגנות גבוה יותר ויש יחס אחר לאיגודים, יש כוח לעבודה המאורגנת. אירלנד, שהייתה אלופת השביתות - משיגה, הודות להסכמות בין המדינה לאיגודים, בולטות רבה בצמיחה, תעסוקה, ירידה בהשבתות.

 

מעבר מפעלים מארץ לארץ בקלות רבה מחייב הסתכלות על עולם העבודה בפרספקטיבה רחבה יותר, מחייב הידברות. עופר עיני מנסה לבנות הידברות והסכמה, שלב אחר שלב. קיום מודל יחסי עבודה שיאפשר לעובדים ולהנהלות עבודה משותפת. היו הישגים בשמירה על עובדים בתקופת המלחמה. נכתבה אמנה עם קופ"ח כללית לגבי עובדי קבלן הכוללת תנאים משופרים ותוספות לעובד. קבלן שלא יעמוד בהסכם - קופ"ח יכולה להפסיק את עבודתו. יש מאמץ להגיע להסכמה עם המעסיקים בנושא אכיפת חוקי עבודה. יש ניסיון לכונן מועצה כלכלית-חברתית לאומית. לא חיפוש אגו - אלא בניית אג'נדה חברתית משותפת. ניסיון לדאוג לא רק לשכר אלא לחינוך, לבריאות, לשירותים שהמדינה נותנת. יציאה מאבטלה קלה יותר לבעלי השכלה. החינוך וההשכלה, שיוויון ההזדמנויות - בראש דאגתנו.

 

כוח העבודה כולל כשניים וחצי מיליון שכירים. זהו חול נודד. הצעירים אינם מצטרפים והאיגודים קטנים והולכים. ללא עוצמה להסתדרות (כולל סיוע לוועדים החזקים) - לא יהיה סיוע לחלשים. תפקיד ההסתדרות הוא להוביל את סדר היום החברתי כגוף א-פוליטי (ללא אספירציות להיות ראש ממשלה...). מה שנכון לשכירים - נכון גם לגבי חברי התנועה הקיבוצית. יש זהות אינטרסים גם היום. יו"ר ההסתדרות חייב להיפגש עם ראשי התנועה הקיבוצית.

 

דני גוטוויין טען שהברית בין עופר עיני ושרגא ברוש איננה אידיאולוגיה ואינה פרוגרמה. איגודי העובדים הם חלק מהשיטה הקפיטליסטית ופועלים בתוכה. בארצות סקנדינביה השיטה עובדת כי שם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות כפו את מערכת ההידברות על הממשלה והמעסיקים. עבור חקיקה סוציאלית לא יצביעו אנשי שרגא ברוש ולא ה"אין מפלגה" של עיני. הפילוסופיה ההסתדרותית הזו לא עובדת.

 

אהרן ידלין: מעמד העובדים אינו דבר מוגדר. כמה חברי הסתדרות יש במגזר הציבורי? בפרטי? יש הרבה סוגי עובדים (עובדי קבלן, עובדים זרים, עובדים בחוזה אישי).סוציאליזם הוא לא רק חלוקת הכנסות צודקת אלא גם חלוקת רכוש צודקת יותר. האם יש מחשבה בהסתדרות על חלוקת רכוש, על קואופרציה, על טיפול בהפרטות. חב' חשמל ומקורות מגיעים לשכר גבוה ביותר, בגלל המונופול, בעוד שלעובדי החינוך יש שכר עלוב.

 

עמוס אבני: דני מדבר על העבר. אפשר לדבר על סוציאל-דמוקרטיה באירופה, לא כאן. אין ייתרון להשארת אמצעי ייצור בידי הממשלה - ביורוקרטיה אינה מיטיבה לנהל.

 

גילי גופר: האינטרס של המפעל הוא האינטרס של העובדים.

 

יוסי ניסן: צריך לעזוב את הסיסמאות ולא לצאת כנגד הישגי חב' חשמל, מקורות ובזק. טוב שיש הישגים לקבוצות עובדים. מי שמנסה לייצג את המקופחים ותוקף את הישגי העובדים - תוקף גם את ההתיישבות העובדת. דרוש דיאלוג חברתי , דוקא מצד גוף לא פוליטי, תפיסה חדשה של חברה אידיאלית, מדינת רווחה.

 

אילנה לפידות: מתעוררים לפעמים געגועים להסתדרות הישנה, שעל כל מגרעותיה, הייתה תנועה חברתית וטיפחה מנהיגות בפריפריה, בעיירות ובמגזר הערבי, במועצות הפועלים. מבקשת לדעת מהי עמדת ההסתדרות לגבי הקואופרציה, המתעוררת ומתחדשת בארץ, בקבוצות קטנות וגדולות יותר, הלוקחות את גורלן בידיהן, מתוך המצוקה וחוסר העבודה. מה העמדה לגבי חוזים אישיים (עובדי אינטל שמחים בחוזה ולא רוצים איגוד מקצועי וכו').

 

רן חכים: הייתי חבר הנהגת ההסתדרות ופרשתי בש' 1944, כשראיתי מה קורה. ההסתדרות קמה בש' 1920 ומתוכה קמה המדינה. כל העם היה בש' 94 בהסתדרות - אך לא באמת היה חבר הסתדרות. גם קיבוצים שעברו שינויים התיישרו עם שכר המינימום. איך משתחררים מהפערים הגדולים? זה נושא קריטי לעתיד המדינה. ההסתדרות צריכה להיות מעורבת בנושאים שעלו: עתיד הקואופרציה  ("אגד" היום הוא ארגון מסואב של שכירים), החוזים האישיים, הנוער העובד ועוד.

 

שלמה בר גיל: החברה הישראלית שרויה בשאלות קשות ועלינו לחפש סוסים חדשים, שעליהם עוד לא רכבנו, בתחום האידיאולוגי, הפוליטי. הפועלים - כידוע - לא אתנו. דרושה חשיבה סוציאלדמוקרטית מחודשת.

 

דני גוטוויין: הגותם של ז'בוטינסקי ותאצ'ר הופכת ל"דבר החדש". המצב הנוכחי הוא תולדה של מהפכה אלימה מאז שנות ה-70, המחסלת את ההסדר הקודם ואת משטר העודה. בישראל פירקה מהפכה אלימה זו את ההסתדרות, הביאה חוזים אישיים וחברות כוח אדם. הניו-ליברליזם הוא הבשורה החדשה של ארלוזרוב 93. רבים בחברה הישראלית מרגישים היום כקורבן. יש לצאת נגד האובייקטיביזציה ולבלום את התהליך.

 

אפרים ז'ילוני: מסכים שלתרבות ולמסורת יש השפעה. אין לנו די כוחות, גם יחד עם תנועות הנוער, התנועה הקיבוצית - להילחם בגל החדש. כשההסתדרות נתפשה כמפלגה - זה הזיק ליכולת שלה לפעול בהגנה על העובד. עמיר הגיש הצעת חוק בנוגע לחברות כוח אדם האומרת שלאחר 9 חודשים העובד הופך לעובד החברה המעסיקה - אך לא הצליח לקדם זאת, המדינה נגד. בכל העולם קיימת הצרה הזו של חברות כ"א והיא נעה קדימה. צריך לנסות להגיע להסכמים קיבוציים עם החברות, כולל הסדרי פנסיה. עלינו לצוד בכל פעם ציפור אחת וכשהיא ביד - לנוע קדימה. לפעמים עלינו להתכופף ולהתפשר כדי לקדם דברים בהדרגה.

 

בש' 1994 היו 1.600.000 חברי הסתדרות ומאז המספר בירידה. המימון קטן, הכל התגמד וזה משפיע על ההתנהגות. כשלא ניתן להשיג דבר בחוק - מנסים בהסכם. ההסתדרות בנויה על הסכמים קיבוציים. אי אפשר לבטל חברות כ"א - אך אפשר להילחם על זכויות העובד.  35-40% מהעובדים הם כוח מאורגן (מורים, רופאים, מהנדסים וכו'). נכון ששרגא ברוש איננו אבי הסוציאליזם המתחדש - אבל צריך לנהל מו"מ, כדי ליצור מצב שבו איננו מול המעסיקים מצד אחד והממשלה מצד שני. עלינו לשתף פעולה כי חוסר ההידברות מזיק. המודל של ILO - ארגון העבודה הבינלאומי - שת"פ בין עובדים, ממשלה, מעסיקים - עליו בנוי השוק המשותף.

 

כשהולכים להפרטה - עדיף לעשות זאת עם משקיע אסטרטגי שאתו ניתן להתווכח על זכויות העובדים. בארצות אירופה יוצרת המערכת, גם אם אינה סוציאלדמוקרטית, אווירה של דאגה לזכויות העובד. אנחנו נמצאים בקרב הישרדות מאז עליית בגין בשנות ה-70. אולי היום יבינו הפוליטיקאים שהחיבור מחדש אל הציבור צריך לעבור דרך המאבק על זכויות העובד. גם לחוזים האישיים דרוש הסכם קיבוצי. ההתארגנות בסקטור הציבורי גדולה יותר מזו שבסקטור הפרטי. שם מועסקים הרבה עובדים זרים וזהו פנומן כלל עולמי. ההסתדרות לא צריכה להבחין בין עובד זר לעובד ישראלי.