ENGLISH
מקומו של הקואופרטיב במאה ה- 21

יום העיון ה- 6 לזכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי

סמינר אפעל, כ"ו בסיון תשס"ט, 18.6.09

 

בפעם השישית התכנסנו כדי להעלות את זכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, שהיתה בין שאר עיסוקיה, ראש הקתדרה לאגודות שיתופיות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, מומחית לנושא האגודות השיתופיות ולנושא הבוררות (וכתבה ספרים חשובים בנושאים אלה), ואשר עד היום לא נמצא לה מחליף לנושא האגודות במישור האקדמי הישראלי. פתחנו את הכנס בדברים על סמדר מפי מארגני הכנס, נציגת המשפחה - בתה של סמדר ועו"ד דורון דינאי, שהיה מתלמידיה של סמדר בפקולטה למשפטים. כולנו חשים בחסרונה, מתגעגעים ומפנים את המתעניינים והחוקרים בנושא האגודה השיתופית אל החומרים שלה.

 

חברתנו סגנית שר התמ"ת, ח"כ אורית נוקד, הממונה על האגודות השיתופיות, היתה אמורה לשאת דברים בפתיחת הכנס, אך נבצר ממנה להגיע מחמת "לילה לבן" שעבר עליה בכנסת, עקב דיונים על חוק ההסדרים, והיא שלחה אלינו כמחליף את רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן.

 

עו"ד אורי זליגמן דיווח לנו על ההתקדמות בחקיקה ובתיקון התקנות הנושנות והלא מתאימות של האגודות השיתופיות. יש המון כוונות טובות לתיקונים, אך ההתקדמות היא איטית ואין די משובים כדי לקדם את כל הדורש תיקון מצד חברי הכנסת. בין חברי הכנסת יש קבוצה גדולה של חברי אגודות שיתופיות שונות ולא כולם מושכים לאותו כיוון.

 

עו"ד מיכי דרורי, היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית, פתח את דבריו בשיר העם האמריקני "Little boxes" המתאר תושבי פרברים החיים באותם בתים קטנים, אותן "קופסאות", כדי להדגים את תחושתו שהדיבור על צמיחה דמוגרפית וקליטה בקיבוצים הוא בעל דימוי של פירבור ולא דימוי של אגודה שיתופית. פעם נתפש הקיבוץ כפיתרון לבני כל הגילים, כמעגל כפרי, משפחתי-חמולתי שבו הצעירים מפרנסים את הזקנים. היום אנו מוצאים חבר "רגיל" באגודה לצד "חבר בעצמאות כלכלית" או "תושב" שאיננו חבר. התושבות היא בעייתית, לחבר ב"עצמאות כלכלית" אין חלק בנחלה – המצבים החדשים האלה הם הרי סכנות וצפוי פיצוץ בעתיד מול משטר הנחלות. קיבוצים – הזהרו!

 

לדעת ד"ר יהודה פז, שדיבר על אתגרי הקואופרטיב היום, המאה ה- 21 היא המאה של הקואופרציה. יש פער בין המציאות הישראלית לעומת הפריחה של הקואופרציה המתרחשת בעולם. כידוע – 820 מיליון איש בעולם חברים בקואופרטיבים ומייצרים תוצר השווה לזה של מדינה כמו קנדה. מהמשבר הכלכלי יוצאת הקואופרציה הרבה יותר חזקה מהמשק הפרטי. מספרי החברים בבנקים הקואופרטיביים גדלו בתקופת המשבר. הניסיון לתרגם מערכת ערכית למערכת עסקית מוצלחת עומד במבחן.הכלכלה אינה משוחררת ממערכת ערכית – אך כשחשיבה ערכית-חברתית לא מחוברת לכלכלית – זוהי הזמנה לקטסטרופה. הבנק העולמי הגיע השנה למסקנה שאין פיתוח חקלאי ללא קואופרציה והוא מארגן סמינר בנושא זה. בארה"ב צצים קואופרטיבים של עסקים קטנים, של כוח-אדם – קורים דברים בשטח.

 

עו"ד מרדכי שחם, שעסק באגודות המתיישבים כמסגרת ליצירת זכויות, לשימורן ולעיגונן, טוען כנגד קיפוח המתיישבים – אנשי מושבים וקיבוצים – אשר נשלחו בשליחות האומה ליישב "חורים" בכל קצווי הארץ, לעבד את האדמה ולשמור אותה, לשמור על הגבולות, לחוות את הקשיים של חיים ביישוב קטן – תרומתם למדינה היא עצומה ואסור לפגוע בזכות הקניין שלהם בקרקע שהשקיעו בה את חייהם. המינהל איננו הבעלים של הקרקע – הוא רק חברת אחזקות. המציאות האנושית חשובה לא פחות מהקרקע. האגודה צריכה לעמוד מול גורמי החוץ ולהגן על חבריה, לשמר ולטפח את היישוב, לשמור על האינטרסים ועל האיזון הפנימי ביחסים ההדדיים.

 

עו"ד איתן מימוני סקר את השפעת השינויים בקיבוצים על ייצוגם בועד המנהל. הועד המקומי של יישוב יונק את סמכותו מהמועצה האזורית ולתושב אין השפעה – אלא בבחירת הועד, פעם ב- 5 שנים. הבוחרים הם כל המופיעים בפנקס הבוחרים של היישוב, כולל תושבים שאינם חברים. ביישוב שיתופי – המזכירות היא הועד. השאלה היא אם חלה "מהפכה" עקב השינויים בקיבוצים. התברר שגם בקיבוצים שהורחבו ובהם מספר התושבים עולה על מספר החברים – מעט מאוד תושבים ניצלו את הזכות לעמוד לבחירה. המסקנה היא שלא חלה, בינתיים, "מהפכה" בקיבוצים ואין פיצול ועדים. חברי מזכירות הקיבוץ נותרו, ברב המקים, חברי ועד ההנהלה של האגודה.

 

בהרצאתו של עו"ד עופר פיינשטיין על "קואופרציה בעיתות משבר ניהול סיכונים וניהול מניעתי" טען הדובר כי דיני האגוודת השיתופיות בישראל אינם מותאמים מספיק לחיי הכלכלה והמסחר המודרניים ובעלי המניות – חברי האגודה – אינם מקבלים את המידע הדרוש כדי להיות מעורבים, לדעת על קשיים המתעוררים באגודה, על החלטות שינוי שמחליטים המנהלים וכיו"ב. אין, מכוח החוק  "חובת הגילוי" כפי שזה קיים בחברות ציבוריות. תפקידה של חובת הגילוי לספק בסיס מידע למשקיעים ולפקח על מקבלי ההחלטות. חבר אגודה שיתופית זכאי לאותה רמה והיקף של הגנות – הוא לא השקיע רק את כספו בתאגיד אלא את חייו ומאמציו. המידע מגיע לחבר, בעיקר בעיתות משבר – מאוחר מדי. יש להכניס כללים אלה של דיני ניירות ערך בחקיקה המתחדשת של האגודות השיתופיות ולספק לחבר האגודה יותר מידע והגנה.

 

ליאת דגן מעמותת "סינגור קהילתי" הציגה את המודל  של קואופרטיב המזון הקהילתי, הפועל בשכונות מוחלשות, במקומות שונים בארץ. זו פעילות כלכלית-חברתית-קהילתית הצומחת מלמטה ומעצימה את הקהילה ואת החברים השותפים. הקואופרטיב הראשון קם בש' 2001 בקטמון, בירושלים. כיום חברות קרוב ל- 1400 משפחות בקואופרטיבים, שבצד חנות קהילתית משותפת, המספקת לחבריה מצרכים במחיר זול יותר, נוצרת אווירה משפחתית, סולידריות קהילתית, אחריות משותפת, שייכות ונתינה, מפגשים ואירועים סביב הקואופרטיב. במקום חלוקת סלי מזון – שיתוף במציאת פתרונות מקומיים, ניהול דמוקרטי ומוקד חברתי לקבלת מידע על זכויות בתחומים שונים. הקואופרטיבים הוקמו בתמיכת קרנות פילנתרופיות ובימים אלה ההתמקדות היא בהקטנת התלות בתמיכה החיצונית והפיכת המסגרות לגוף הנושא את עצמו, למערכת קואופרטיבית כלכלית עצמאית.

 

אחרון הדוברים היה ד"ר אפרים דוידי, שתיאר את תהליך הקמת קואופרטיבים של עובדים, בעקבות סגירת מקומות עבודה, בזמן המשבר שפקד את ארגנטינה בתחילת העשור. המשבר הוליד צורה חדשה של התארגנות עובדים. מפעלים ומקומות עבודה נסגרו. המפוטרים, שלא הצליחו למצוא עבודה, שבו למקום עבודתם הישן, חרף התנגדות הבעלים והחלו להפעיל אותו כקואופרטיב.  קרוב ל- 200 מקומות עבודה - מפעל טרקטורים, מפעל לחומרי בניין ואף בית החולים של הקהילה היהודית בבואנוס-איירס – הפכו לקואופרטיבים. יש, בין מפעלים אלה, פרוייקטים משגשגים ואף מייצאים, כמו מפעל "זאנון" לחומרי בניין, שכיום שמו "פאסינפט" ("מפעל ללא מעסיקים"), שהפך לקואופרטיב שכל עובדיו מקבלים שכר שיוויוני (כ- 400$ לחודש, גבוה משכר המינימום בארגנטינה). מגוון מפעלים ממשיכים לפעול בניהול העובדים (מכרה, מפעלי טרקטורים וטקסטיל, מלון, בית חולים, בתי דפוס ומאפיות). הדגם עובר גם לארצות השכנות והיגע גם לאורוגוואי, ברזיל, וונצואלה ואפילו למפעל בשיקגו. יש מקום ללימוד ולמימוש אפשרות זו גם במציאות הישראלית.

 

תודה רבה לכל המרצים והדוברים. תודות לציבור הנאמן המתכנס מדי שנה.

להתראות בכנסים הבאים!