מדוע שם זה מצליח? סמינר על גלגלים ב"לגה קואופ" - איטליה
ENGLISH
מדוע שם זה מצליח? סמינר על גלגלים ב"לגה קואופ" - איטליה

8.7.2007

 

אילנה לפידות, המרכז ללימודי קואופרציה


חברי הקבוצה בודקים מוצרי קואופרטיב למזון אורגני באזור אמיליה-רומנה

לאחר יציאת שלוש קבוצות (2003, 2004, 2006) למונדרגון שבספרד, כדי לעמוד על סוד הצלחתה ושגשוגה של התנועה הקואופרטיבית הבסקית, קיבלנו הזמנה ממנהלת קשרי החוץ של ארגון "לגה קואופ" באיטליה, הגב' סטפניה מרקונה, לבוא לסיור לימודי בארגון הקואופרטיבי הענק הזה ולהתרשם מהישגיו. יצאנו בסוף יוני, בקבוצה של 12 איש (7 חברי קיבוצים, 3 עורכי דין העוסקים באגודות שיתופיות ושתי נציגות של העמותה להעצמה כלכלית לנשים) למסע אינטנסיבי להיכרות עם ראשי הארגון, ראשי הסקטורים (ברומא) והקואופרטיבים השונים בשטח (באזור אמיליה-רומנה). "לגה קואופ" נוסד בשנת 1886 והוא ארגון-גג של כ-15.000 קואופרטיבים. כמיליון איש באיטליה מועסקים בקואופרטיבים וקיימים עוד 4 ארגוני גג, שניים גדולים ושניים קטנים יותר, נוסף ל"לגה".

 

אם נצרף את מה שראו עינינו באיטליה למה שלמדנו בספרד לתובנה ראשונה ומרכזית, נאמר שיש לקואופרטיב הווה מפואר ועתיד מבטיח במדינות שהן תומכות קואופרציה, שההתארגנות השיתופית היא חלק מהמסורת ומהתרבות שלהן ונחשבת בהן לערך חברתי. משהו שהיה פעם מנת חלקנו

בארצנו הקטנה - אך אבד ואיננו.

 

סעיף 45 בקונסטיטוציה של איטליה קובע: "הרפובליקה מכירה בתפקיד החברתי של הקואופרציה ובייחודיות שלה בהדדיות ובמוטיבציה שלא למטרות רווח. החוק מקדם ומעודד את צמיחת הקואופרציה ע"י האמצעים המתאימים ביותר שיבטיחו, באמצעות הפיקוח המתאים, את הייחודיות והשיתופיות של הקואופרטיבים".

 

הממשלה האיטלקית מעניקה יתרונות לקואופרטיבים ומחזקת אותם, כדי שיוכלו להתחרות בשוק - אך מאידך מגבילה את חלוקת הרווחים לחברים. כל קואופרטיב חייב לשמור רזרבה, קרן שמורה. אין אפשרות לחלק את כל הרווחים כדיבידנד לחברים, אף לא עם פירוק הקואופרטיב (מה שקרה אצלנו עם "דן" "הריבוע הכחול" וכו'). היתרונות הם כוח דוחף להקמה ולפיתוח של קואופרטיבים. ההטבות הפיסקליות הן בתחום המיסוי. לאחר רפורמה שנכנסה בשנת 2003 (שבאה במקום מאות חוקים ותקנות לגבי הקואופרציה והכניסה את החוקים והרגולציה למסגרת אחת) יש הבחנה בין שני סוגי קואופרטיבים: קואופרטיבים שתפניים (שבהם רוב העובדים הם חברי הקואופרטיב, מעל 55%) וקואופרטיבים שאינם עונים על דרישת השיתוף וההדדיות, שבהם מועסקים שכירים יותר מחברים. חברה פרטית משלמת 33% מס הכנסה. קואופרטיב שיתופי, שמרבית עובדיו הם חבריו, משלם רק 9% מס, בעוד שקואופרטיב שלמעלה מ-51% מעובדיו הם שכירים - מעביר למדינה 25% מס. (לאחר הרפורמה הייתה אפשרות לקואופרטיבים כאלה להפוך לחברת מניות, אך מעטים מאוד ניצלו זאת, מה שמראה שכדאי לשמור על הקואופרטיב גם בתנאים אלה).

 

הקואופרטיב חייב להתנהל בדרך דמוקרטית ולכל חבר קול אחד. ההחלטות על גובה הקרן השמורה בידי הדירקטוריון, באישור אסיפת החברים. יש מכניזם המאפשר הטבות לחברים (נוסף לדיבידנד המוגבל), כמו החזר עבור מאמץ בקואופ' יצרני או הנחה למי שקונה יותר בקואופ' צרכני. השכר הוא דיפרנציאלי ואין הגבלה בהפרשי השכר - אולם בד"כ שכרו של מנהל בקואופ' נמוך בכ-30% מזה של המקביל לו בשוק הפרטי. בכ"ז יש מנהלים טובים המעדיפים, מבחירה, בגלל האתגר והעניין, את חברותם בקואופרטיב.

 

ביומיים הראשונים נפגשנו, במשרדי "לגה קואופ" ברומא, עם ראשי הארגון ועם מנהלי הסקטורים השונים. למדנו היטב את נושא החוקים והמיסוי, הפיתוח, החינוך לקואופרציה - כן, יש דבר כזה: יש חזרה לחשיבה קואופרטיבית באקדמיה האיטלקית, מעורבות אקדמאים, ספר חדש שיצא לאחרונה, קורס למאסטר, הקמת פקולטות לארגונים ללא רווח, בצד כניסה ללימוד הנושא בבתי ספר תיכוניים ויסודיים. קמו קואופרטיבים של סטודנטים והם מציגים תוצאות בסוף השנה. זה מעודד סטודנטים להצטרף לקואופ', לעשות בו סטאג'. צעירים יצרו קואופרטיבים בתחומי תרבות, מדיה, ארכיאולוגיה ושירותים אחרים. למדנו על העצמת נשים ועידוד עסקים קטנים קואופרטיביים, על קואופרטיבים חקלאיים, תעשייתיים, תיירותיים, קואופ' של בנייה ושיכון (HOUSING) שחבריו בונים לעצמם שיכון ומקיימים שירותים משותפים ועל הענף המיוחד מאוד לאיטליה: "הקואופרטיבים הסוציאליים". הממשלה האיטלקית מעבירה את האחריות על שירותי רווחה שונים (טיפול בקשישים, העסקת מוגבלים - נכים, מפגרים - "בעלי יכולות שונות" כפי שהם קוראים לזה) לקואופרטיבים ומעבירה להם משאבים לצורך זה. זה נושא שהצלחנו להבין רק כשראינו במו עינינו, כשביקרנו מאוחר יותר במפעלים שהם "קואופרטיבים סוציאליים".

 

בסוף יום הפגישות השני, לאחר סעודה חגיגית בהשתתפותו של נשיא ICA (ברית הקואופרציה הבינלאומית), איבנו ברבריני ("בוגר" ואחד מנשיאי "לגה קואופ" בעבר), יצאנו לדרכנו מרומא לבולוניה, כדי להכיר את "ארץ הקואופרטיבים" – אזור אמיליה-רומנה. בדרום איטליה לא התפתחה הקואופרציה כפי שהתפתחה בצפון, בגלל המשטר של הלטיפונידיות הגדולות, שנתמך ע"י הכנסיה. הקואופרציה התפתחה באזורים שבהם היו חוות קטנות. אמיליה-רומנה הייתה על גבול השלטון הכנסייתי, קשורה יותר לאירופה. המשפחה ניהלה את האדמות ויכלה ליצור חוזים והתקשרויות. לנשים היה תפקיד חשוב בניהול האחוזות, כשהגברים התמסרו למקצועות אחרים. גם היום, לעומת מעמד האשה באיטליה שלא מגיע לזה של נשים בצפון אירופה, בתנועה הקואופרטיבית יש תמיכה בנשים. הן 51% מהמועסקים, מחצית מהחברים, אין אפליה בשכר ויש התקדמות בהשתתפות בדירקטוריונים ובמשרות ניהול.

 

המשרד האזורי של "לגה" בבולוניה נותן שירותים ללא תשלום לקואופרטיבים החברים (הם משלמים דמי חבר ל"לגה") - בענייני מיסוי, ייעוץ משפטי, ייעוץ מקצועי, קשרי מסחר ושותפויות, ייצוג מול גופים אחרים - הרשויות, הרגולציה, איגודים מקצועיים ועוד. באיטליה יש הרבה שליטה וכלים למימון באזורים. נפגשנו עם ראשי COOPFOND – קרן הון-סיכון, המספקת הלוואות לפיתוח, ליצירת מקומות עבודה, לפיתוח קואופ' חדשים ו-COOPERFIDI, קואופרטיב המספק ערבויות לקואופרטיבים ומוריד את הסיכון של הקואופרטיב בהשקעות ב-50% (לעסקים של נשים באזור ניתנת ערבות של 80%). מכאן יצאנו לסיורים באזור וביקרנו בקואופרטיבים גדולים וקטנים, מסוגים שונים: קואופרטיב גדול להסעדה וקייטרינג, קואופרטיב לייצור מזון אורגני, קואופרטיב קטן, שהוא בעצם מעין קומונה שעוסקת בתיירות חקלאית אורגנית. ביקרנו במשתלה ובבית דפוס שהם קואופרטיבים סוציאליים, המעסיקים מוגבלים בסביבת עבודה אוהדת ותומכת (ואכן, ראינו "בעלי יכולות אחרות" מאושרים ועובדים במסירות).

 

יצאנו לסיורים במפעלים קואופרטיביים ברג'יו-אמיליה ובעיירה אימולה וראינו מפעלי תעשייה העוסקים בתכנון ובניית גשרים, כבישים, מסילות רכבת, בטכנולוגיות חדשות של מיון פרי ובניית מכונות לתעשייה – מגוון רב של תאגידים בגדלים שונים ובעלי אופי שונה, "שתפניים" יותר או פחות - כולם חברים ב"לגה קואופ", מצליחים, דואגים לרווחת חבריהם, שומרים על סולידריות ועל ערכי הקואפרציה. באזור העיר רג'יו אמיליה, למשל, פועל ארגון גג אזורי של הקואופרטיבים, "בוראה", שבהגדרתו הוא כלי לעידוד וסיוע לצמיחת קואופרטיבים, ותיקים וחדשים, קידום ערכי הרמוניה, דו-קיום, סולידריות, מלחמה בעוני, גישה לידע, איכות סביבה וסיוע לאוכלוסיות חלשות. בעלון שלהם מצאנו גם פרק על סיוע לאוכלוסיה הפלשתינאית בגדה (לטענתם - סיוע לנכים בחברון ובמזרח ירושלים. בתמונה מופיעים ילדים מסמנים V- תמונה הגזורה משדה האינתיפאדה, מה שלא כל כך אהבנו…) בצד תמונות על סיוע לסרילנקה, סרביה ומוזמביק. ברם, אותו ארגון דאג גם למפגש בין שגריר ישראל לבין אנשי הוותיקן וגם לזה יש ביטוי בחוברת.

 

חזרנו עמוסים בספרים, חוברות ועלונים של שלל הקואופרטיבים והארגונים שפגשנו. החומר מרשים מאוד ומראה שקואופרציה אפשרית ואפילו כדאית לחבריה גם במאה ה-21. יש לנו הרבה מה ללמוד גם מהקואופרציה האיטלקית. יש בהחלט מקום להידוק הקשרים בין התנועה הקיבוצית, התעשייה הקיבוצית, המפעלים האזוריים - לבין התנועה הקואופרטיבית האיטלקית והידידים שרכשנו ב"לגה קואופ" שבהחלט מגלים עניין בהמשך הקשר והביקורים ההדדיים.