סיכום הכנס הרביעי בנושא קואופרציה ואיגוד שיתופי לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי
ENGLISH
הכנס הרביעי בנושא קואופרציה ואיגוד שיתופי
לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי

 

בפעם הרביעית התכנסנו בסמינר אפעל, ב- 14.6, להעלות את זכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, אשר מאז לכתה מאתנו, לא נמצא לה תחליף כראש קתדרה לנושא האגודה השיתופית. אין היום קתדרה כזו וחסר הקשר לאקדמיה שהיה בשנות פעילותה של סמדר בנושא. הכנס הפך למפגש שנתי של אנשי השטח, אנשי האגודות השיתופיות (הכפריות והעירוניות), אנשי אקדמיה אנשי הממסד התנועתי, בהשתתפות בני משפחת אוטולנגי.

 

את ההרצאה הראשונה נשא עמרי גפן (חב' "גבים" לגישור) על אתגרים ניהוליים באגודות של שנות האלפיים. האתגר העיקרי, לדבריו, הוא הקואופטציה – יצירת אמון בהנהגת הקהילה, שת"פ, דיאלוג ודינמיקה בתוך האגודות. הערבות ההדדית בישובים אינה בטוחה כבעבר. המעבר לעיסוקים לא חקלאיים, להרחבות – יצרו קונפליקטים, הטרוגניות, רב-תרבותיות. לא קיימת ההלימה הברורה, מעגל ההזדהות שהיה בעבר. שינוי היחס של המדינה להתיישבות הכפרית, ההתייחסות לחקלאים כאל "גוזלי האדמות", הלגיטימציה שאבדה – כל זה משפיע על מערכות היחסים שהשתבשו, על ההגדרה מחדש של החוזה בין הפרט לקהילה. קיימת התלבטות בבחירת מנהלים – פנימיים או חיצוניים – ובשוק לא עומדים לרשותנו הרבה מנהלים מצויינים... יש הרגשה שהקהילה מאבדת שליטה ויש פנייה להליכי פתרון עימותים (בוררות, גישור, הליכים משפטיים).

 

עו"ד גדעון ויתקון תיאר את סיפורו וייחודו של הכפר השיתופי, שנולד כתוצאה מדאגתו של ד"ר ארתור רופין בש' 1933 לאנשי העלייה הגרמנית, הבורגנים בני "המעמד הבינוני". נוצר דגם ביניים של אכרות המבוססת על הון ורכוש לבין ההתיישבות העובדת (המושב והקיבוץ), המבוססת על עבודה עצמית והשקפת עולם סוציאליסטית. דגם "ליברלי", לא מזוהה עם מפלגה, שיש בו, מלכתחילה, הפרדה בין הקהילה לבין הייצור, החלק הכלכלי  (כך קמו כפר שמריהו, בית יצחק, רמות השבים). בכפרים שקמו מאוחר יותר, בשנות ה- 50 כבר לא היתה הפרדה כזו והם דמו למושב. הרעיון היה שילוב הון פרטי ויוזמה. הבעלות הלאומית לא היתה הנושא. חוזה הקק"ל לא התייחס לשאלות הקואופרציה. הכפר השיתופי היום דומה יותר לכפר אוניברסלי.

 

בקיבוץ המשתנה עסק עו"ד מיכי דרורי, שדיבר על תקנות הסיווג וההשלכות על הקיבוץ. מה שאיפשר את החיים בקיבוץ עפ"י העיקרון של "כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי צרכיו" בעבר, היה ה"גג" שנתנה התנועה מלמעלה, עיגון הערבות ההדדית, היות הקיבוץ חלק ממעגל רחב, רשת ביטחון. מעל לתנועה היה הגג של המדינה שראתה במתיישבים את שליחיה. בש' 1989, עם חתימת הסכם הקיבוצים, נקבע סופית שההסדר הזה מחוסל. לקיבוצים החלשים אבדה "כרית הביטחון". זה היה הקטליזטור לשינוי. התהליך החל מלמטה. הרשם דרש מהקיבוצים להחליט מה הם רוצים. כתוצאה מהסבך הוקמה ועדת בן-רפאל לסיווג הקיבוצים. מדצמבר 2005 קיים עוד ספר תקנות שלם לקיבוץ המתחדש. נושא הערבות ההדדית (רשת הביטחון, שכר מינימום) עבר ונלמד בכנסים אזוריים בכל התנועה הקיבוצית. לפתע אנו זוכים להתערבות של "יונסקו" (שימור הקיבוץ כנכס עולמי), סל של רגולציה שאין כסף לפקח עליו, שינויים בתקנות ("נעשה היום, מהר, מה שאפשר, כי מחר כבר לא יהיה מותר"...) שפע של לחצים ובילבול.

 

פרופ' יוסי כץ תיאר מה משתנה בעולמם של ההוטרים בצפון אמריקה. גם בקומונות השמרניות האלה חלים שינויים. נכנסות יזמויות פרטיות, בניגוד לכללים (לעתים במסווה של "עזרה לעניים"). יש ירידה בילודה והתערערות המסגרת הרוחנית-דתית. יותר מפגש עם "החברה הרעה" בחוץ. ההוטרים אינם כמו ה"היימיש", שנאסר עליהם להשתמש בטכנולוגיה. הם משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות – אך חוששים מהאינטרנט, שמכניס להם את העולם הביתה. הצעירים מוצאים דרך להתחבר אל מה שקורה בחוץ.

 

בדבריו על "קואופרציה במבחן ההפרטה" התייחס עו"ד דורון דינאי בעיקר למה שקרה ב"תנובה". השימור, כביכול, של מבנה האגודה השיתופית של "תנובה", כביכול משתפרים, מקימים עוד אגודה למי שרוצה להישאר, מעין "צפירת הרגעה". כל זה אינו אלא אשלייה אופטית. האמת היא הפוכה. המשקיעים לא יוכלו להעמיד את חלקם כבטוחה כנגד חוקי אגודה שיתופית. כשהבנקים ידרשו שיעבוד – יהפכו את "תנובה" לחברה. אגודת האחזקות שאליה "יוגלו" החברים שנשארו היא תכסיס שנועד להפרדה מהמשקיעים, צעד אנטי-קואופרטיבי. הקואופרציה היא צורת התאגדות אחת בין רבות ואולי אינה מתאימה בכל מצב. כניסת המשקיע החיצוני איננה הגורם, אלא התוצאה של התערערות הקואופרציה ב"תנובה" קודם לכן. "תנובה" נוצרה כקואופ' קלאסי. החברים ייצרו את הסחורה ששיווקו. היתה מחוייבות טוטאלית לשיווק כל התוצרת. זה היה תאגיד שאמור לשרת את חבריו. בשנות ה- 70 החל התהליך להיסדק, החלו "עריקות". תוצרת החלה לדלוף מהמשקים. בתחילה ניסה התאגיד להוציא אגודות שלא נהגו עפ"י הכללים. בקואופרציה קלאסית יש "דלתות פתוחות" לקבלת חברים חדשים ולהוצאת חברים לא פעילים. לאחר שהפסיקו להקפיד, נוצר מצב שחלק מהחברים הפכו לפאסיביים, לא שיווקו כלום. היה כאן כשל קואופרטיבי. זרע הפורענות נזרע הרבה שנים קודם.

 

על "הרפתנים, תנובה ופס הייצור העולמי" דיבר ד"ר אפרים דוידי, אשר התייחס להשפעת הגלובליזציה על מה שהתרחש. במחשב אחד מתוצרת סין כלולים מרכיבים המיוצרים ב- 22 מדינות. גם מכירת מפעלים קיבוציים לתאגידים אחרים היא השתתפות במשחק הבינלאומי, אך הקיבוצניק הופך ל"פיון". כאלטרנטיבה למשברים שנוצרו כתוצאה מהגלובליזציה – יש גם תחייה של הקואופרציה. באמריקה הלטינית (ארגנטינה, ונצואלה, ברזיל) תוך שנתיים וחצי קמו 60,000 קואופרטיבים. העובדים השתלטו על מקומות עבודה שנסגרו. יחידות ייצור המעסיקות מאות עובדים הפכו לקואופרטיבים. קמו תנועות חדשות, כמו MST בברזיל – תנועה של עובדים שכירים בחקלאות. קמה "תנועת חקלאים לא אדמות" בונצואלה, הזוכה לתמיכה של הון ממשלתי וסיוע לקואופרטיבים שקמים. כדאי לשים לב גם לתהליכים ההפוכים.

 

עו"ד אפרת ואש דיברה על ועדות הקבלה וזכותה של האגודה למיין את המצטרפים אליה. המינהל הוקם בש' 1965 לנהל את המקרקעין ורואה באגודות כלי בידיו לניהול. ש' 1990 היא נקודת השבר (ביחסים בין אגודה/מינהל/הסוכה"י בנושא חופש המכירה לאדם אחר). עם גל העלייה הגדול קיבלו הנכסים ערך גדול יותר והחלו מבחני הכניסה והמיון. ב- 60% מההתיישבות ההעברה היא בין-דורית ולא דורשת ועדות קבלה, אלא רק אישור באסיפה. לאחר "בג"ץ קעדן" יש החלטה לאפשר הקצאה למתיישבים ערבים ישראליים. ישנן שתי עתירות של משפחות שלא התקבלו ליישובים קהילתיים. המינהל החליט על הקמת ועדת ערר, שמתערבת לאחר סירוב האגודה. המינהל מכיר במכוני המיון המקצועיים. מה שנותר מהאגודות החקלאיות הוא רק ההכנסה מהענפים המשותפים. סיפור העבודה העצמית – תם.

 

לנושא "סוף דרכה של זהות הועדים ביישוב השיתופי" התייחס עו"ד איתן מימוני. המנגנון שהיה במושבים גרס שעד ל- 10% תושבים ביישוב אין מקום לנציגי התושבים בוועד. כשיש 20% תושבים – יש מקום לתבוע נציגות בוועד. מעל 50% תושבים ביישוב – יקומו שני ועדים (ועד האגודה וועד מוניציפלי). מנגנון זה, שחל קודם על מושבים בלבד, מאז שהחלה בניית הרחבות, חל גם על מושבים שיתופיים וקיבוצים. התנועה הקיבוצית פנתה בבקשה לשר, שכאשר יש ביישוב 25% תושבים – לפחות מחצית מהם צריכה לפנות בבקשה לנציגות. כמו כן – הקמת ועד מוניציפלי נוסף רק כשיש 60% תושבים. רשם האגודות מנסה לקדם היום את נושא האגודה הקהילתית.

 

סיכמנו את המפגש המעניין הזה, לזכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, שהיתה, באמת , בכירת המשפטנים העוסקים באגודה השיתופית וספרה על תקנות האגודה הוא עד היום "התנ"ך" של נושא זה. אך אי אפשר היה שלא לשים לב שגם בין המרצים בכנס וגם בקהל הנאספים – עורכי הדין מתחילים להוות רוב בולט. נראה שהתקרבנו למצב שבו המשפטנים מנהלים את חיינו השיתופיים...נשתדל לשמור על המשכיות וניפגש בכנס החמישי לזכרה של סמדר אוטולנגי, בש' 2008.

 

רשמה: אילנה לפידות