קואופרציה ואיגוד שיתופי, הכנס השלישי לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, שהתקיים בסמינר אפעל ביום ה', 25.5.2006
ENGLISH
הכנס השלישי לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל

קואופרציה ואיגוד שיתופי

שהתקיים בסמינר אפעל ביום ה', כ"ז באייר תשס"ו, 25.5.06

 

בפעם השלישית התכנסנו להעלות את זכרה, את פעלה הרב ואת מעורבותה של ידידת הרעיון השיתופי, פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, בנוכחות בני משפחת אוטולנגי / חוטר-ישי, ובהשתתפות ציבור רחב של אנשי ההתיישבות - מושבים וקיבוצים - ואנשי מקצוע הקשורים לנושא.

 


דודו קוכמן וקהל המשתתפים

מארגני הכנס - דודו קוכמן  (מזכ"ל האיחוד החקלאי) ואילנה לפידות  (המרכז ללימודי קואופרציה, יד טבנקין) פתחו בברכה לנאספים , הביעו הוקרה וגעגועים לסמדר ז"ל, בתקווה שמישהו ייקח על עצמו להמשיך את עבודתה והיסודות שהניחה בתחום האגודה השיתופית ויהיה המשך לקתדרה לאגודה השיתופית (בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב).  עו"ד דרור חוטר-ישי,  אחיה של סמדר ז"ל, דיבר בשם המשפחה והעלה זכרונות מבית אבא, על יחסה של אחותו הבכורה למפעל ההתיישבות השיתופית.

 


עו"ד אורי זליגמן

בהרצאת הפתיחה הציג  עו"ד אורי זליגמן, רשם האגודות השיתופיות, את כיווני השינוי והעידכון שמביאה טיוטת חוק האיגוד השיתופי החדש, המכילה מאות סעיפים, חלקם לקוחים מפקודת החברות המחודשת וחלקם עקרונות חדשים. לסמדר ז"ל היתה תמיד ביקורת קשה על עודף הסמכויות של הרשם ובעיקר על חוסר האפשרות לערער על פסיקותיו. היא בודאי היתה שמחה לשמוע על יצירת אפשרות של ערעור בהצעת החוק החדשה. סמדר התייחסה בהערות רבות למצב החוק ולועדה אשר יצרה את הכללים לקיבוץ המתחדש, גם בעת מחלתה, כשכוחה כבר לא עמד לה. היא העלתה מן האוב את סעיף "קרן המילואים", מתוך תקווה להבטיח את עתיד  השכבות החלשות והנזקקות בקיבוץ המתחדש.

 

הקואופרטיב הראשון בארץ - "פרדס" נוסד בש' 1900 ולאחריו בש' 1906 אגודת הכורמים (שניהם "צולעים" עד היום). בש' 1912 אימץ המנדט הבריטי את פקודת האגודות ופקיד שמילא תפקיד  הרשם היה צריך לבדוק אם התנהגות הקואופרטיב מתאימה לחוק. בש' 1933 אומץ בארץ חוק האגודות ההודי, כמעט מילה במילה. עם זה אנו חיים עד היום. מדי פעם הוגשו הצעות חוק, אך ממשלות התחלפו ושום דבר לא השתנה ולא עודכן.

 

עקרונות הקואופרציה, עפ"י ICA, הם נר לרגלי הצעת החוק, בהתאמה לעקרונות התיאגוד של חוק החברות החדש. החוק, בן 10 פרקים, כולל התייחסות לזכות ההתאגדות, למועצה לאיגוד שיתופי, לסוגי ההתאגדות. יש פרק על מבנה האגודה, פרק על מינהל, חשבונות וביקורת, על סוגי חברות (למשל חבר קיבוץ בעצמאות כלכלית - לעומת חבר רגיל), פקיעת חברות. פרק ה' עוסק בהתיישבות השיתופית, סוגי התיישבות, בריתות פיקוח, פירוק האגודה. פרק ו' מוקדש להון האגודה, חלוקת דיבידנדים, איך נעשה פדיון. יש מחלוקות קשות בעניין דמי עזיבה בקיבוץ (האם קיבוץ פושט רגל חייב לשלם דמי עזיבה לנוטשיו). יש דיון בשינוי הארגון: הפיכת אגודה לחברה - או להיפך. התייחסות לנושא הסכסוכים - עד היום לא חל חוק הבוררות, מעתה נכנס וחוזק. פרק ט' עוסק באחריות נושאי משרה באגודה, בהתאמה לחוק החברות. פרק י' - בעונשין ועיצומים.

 

עד כה היו עקרונות הקואופרציה סוג של "הצהרת בלפור" אך לא חוק מחייב. מעתה תהיה להם משמעות חוקית. נעשתה פעולה לאישרור פעולות שפעלה האגודה לפני שהתאגדה. השופט ברק קבע ("פרי העמק") שדין התקנון הוא כדין חוזה. מעתה ייקבע בחוק שתקנון האגודה הוא חוזה. נכנסה אפשרות של הטלת קנסות על חברים ועיצומים בגין הפרת התקנון וכן קביעה לגבי קוורום של האסיפה הכללית. יש כללים הקובעים מתי הרשם רשאי לסרב לרשום אגודה, יש חובת ועדת ביקורת. לא נותר אלא לחכות לאישור החוק החדש לאחר כל העבודה שהושקעה בו.

 

עו"ד דורון דינאי  הקדיש את דבריו לדה-לגיטימציה לאגודה שיתופית, מבית מדרשו של משרד האוצר, אשר רואה באגודה השיתופית שריד של קומוניזם, שאינו מתאים לניהול עסקים בעידן המודרני. חקיקת הביטוח וקופות הגמל בעקבות ועדת בכר אינה מאפשרת עוד להקים קופות גמל שהן אגודות שיתופיות, אעפ"י שאלה נוהלו היטב וזכו אף להצלחה ולשמירת  זכויות עמיתיהן. בדוחק, לאחר מאבק, הסכים האוצר לא לסגור את הקיימות, אך הרגולציה של האוצר והגבלת ההתפתחות הן בעצם חיסול. רוב השופטים אינם מתמצאים בתחום האגודה השיתופית ואף השופט ברק, אשר קבע שניתן להקיש מדיני החברות לדיני האגודות, תוך מתן ביטוי מיוחד לאגודות שהן סולידריות, שיתופיות וכו' - שילם, אמנם, מס שפתיים, אך התחמק ולא נתן תשובות במערכת המשפטית. לא היתה התייחסות רצינית. אם כך בעליון - אין מה לצפות מפקידי האוצר…  הרגולטורים מעמיסים על האגודות השיתופיות מינוי ועדות ביקורת ודירקטורים חיצוניים שישגיחו על הפעילות, מה שיעלה לאגודה כסף רב (וקודם נעשה בעבודה התנדבותית של חבריה) ויפגע בעיקרון ההתנהלות העצמית של הקואופרטיב. התוצאה המצערת תהיה חיסולה של קואופרציה מתפקדת ורווחית ללא כל צורך כלכלי אמיתי ובניגוד לרצון החברים. מבין הסכנות האורבות לקואופרציה בימינו קיימת גם סכנת התיאבון הרגולטורי המופרז וההתערבות השלטונית שלא לצורך.

 

רחל איטח (מנהלת ההדרכה במט"י אצבע הגליל) סיפרה על שני הקואופרטיבים החדשים של יזמות נשים, שקמו בגליל העליון. הקיבוצים משתנים, החקלאות גוססת ונשים רבות בישובים נותרו מחוסרות תעסוקה. ראש המועצה, אהרן ולנסי, נתן עידוד לחיבור יזמות הנשים לשלוש החוות החקלאיות המיוחדות הנמצאות בתחום המועצה והוקמו שני קואופרטיבים, בסיוע המועצה, מט"י ומרכז הקואופרציה: 1. קואופרטיב לייצור מזון (מיצים, ריבות וכו' מפרי החוות) 2. אומנויות. ישנם שני חונכים לקבוצות, אחד בתחום המזון והשני בתחום השיווק. יש קושי להטמיע את עקרונות הקואופרציה לקבוצת יצרניות מקיבוצים ומושבים, אשר חוששות שמחזירים אותן אחורה… דרוש שכנוע לעבודה קבוצתית עם הרבה תמיכה. קבוצת יצרניות המזון, בת 15 נשים, פועלת בחדר האוכל של שדה-נחמיה, כ"קואופרטיב טעם הגליל". הבדיקה הכלכלית הראתה שכדאי להחזיק קבוצה בת 7 נשים בלבד (אולי תהיה חלוקה לשתי קבוצות). נעשה שימוש במו"פ החקלאי, במשאבים האנושיים הקיימים בחווה. בקבוצה השניה חברות 17 אומניות המשווקות במשותף את יצירותיהן. בקרוב יצא קטלוג לעבודות האומנות והכוונה היא להקמת עסק במיצוב גבוה, שיספק פרנסה בצד העצמה אישית. צריך להתגבר על בעיית תימחור. נראה שיש בהחלט ביקוש לאומנות הישראלית. יהדות התפוצות מתעניינת וקונה, יש פריצה לשוק הגרמני ושת"פ עם ארצות נוספות באירופה.

 

ד"ר יהודה פז, שדיבר על "קואופרציה בעידן הגלובליזציה" תיאר את התנועה החברתית הגדולה בעולם (חוץ מהכנסיה הקתולית…), המונה מעל 800 מיליון חברי קואופרטיבים, החברים ב- ICA בארה"ב כל אדם רביעי הוא חבר קואופרטיב. בנקים קואופרטיבים ענקיים. הון רב מושקע במערכות קואופרטיביות. זו אחת המערכות הכלכליות החשובות בעולם. ארגוןICA   נוסד בש'1895. חברת העובדים הישראלית הצטרפה אליו בתחילת המאה  ה- 20. פעם היינו מנושאי הדגל, אך למרבה הצער איבדנו תפקיד זה. לחגיגות  ה- 100, בש' 1995, נוסחו העקרונות מחדש: התאגדות וולונטרית ואוטונומית של בני אדם (ולא של הון) על מנת לספק את צרכיהם הכלכליים, החברתיים והתרבותיים, ע"י מיזם עסקי שהוא בבעלותם המשותפת ובשליטתם הדמוקרטית.

 

אנו חיים בעידן הפרדוכס הצנטרופוגלי-צנטרפטלי: ריכוז מול התפוררות. עידן בו הזרימה של כסף בבורסות מעל טריליון דולר ליום. תקשורת המביאה לנו בזמן אמת כל מה שמתרחש בעולם.  הידע זמין לכולם. הקואופרטיב תורם לפתרונות של הצורך להיצמד ולהיפרד בעידן הגלובליזציה. כל קואופרטיב הוא לוקאלי, מושרש במקום שבו נוצר. יצירה עסקית חברתית במקום ספציפי. התנועה הקואופרטיבית הבינלאומית מאפשרת חיבור ותחרות בעולם הגלובלי. גישור בין הגלובלי למקומי. מדברים הרבה על יצירת עסקים קטנים ובינוניים במעבר מכלכלה לא פורמלית לכלכלה פורמלית. בארה"ב קיימים 45,000 קואופרטיבים של עסקים קטנים. מאותן סיבות שגרמו להתארגנות קואופרטיבית בחקלאות בעולם. חוות קטנות התאגדו כדי לעמוד בתנאי כלכלה ותחרות. זו הדרך להיות בו-זמנית קטן וגדול. בקוויבק, קנדה, יש בנק ענק שהוא ארגון-גג של בנקים קטנים בכפרים, עיירות, יחידות קטנות.

 

בעידן הויכוח על השוק החופשי וההפרטות למדנו שהמדינה איננה מפעילה אידיאלית של מערכות רווחה ושירותים. ההפעלה מסורבלת וביורוקרטית. אם מפרקים מסגרות ממלכתיות (טיפול בקשישים, במוגבלים וכיו"ב) - האם רק חברות פרטיות יכולות להפעיל מערכות אלה? מדוע לא קואופרטיב, כפי שזה נעשה באירופה. בארגנטינה - חברת החשמל שהופרטה הפכה לקואופרטיב, כפי שזה נעשה בארה"ב. בניו-יורק פועלת חברת חשמל שהיא קואופרטיב של הצרכנים. יש איזון בין יוזמה ותנופה של שוק חופשי לבין הצורך בהגבלת היוזמה, כדי לספק צרכים חברתיים וצדק סוציאלי. פיתוח כלכלי בקונטקסט של מוסר חברתי. מיזוג מערכות עסקיות עם מערכות ערכיות הוא הכרחי, מה שטוענת התנועה הקואופרטיבית שנים רבות.

 

עיקר העיקרים - זוהי מערכת המאפשרת לבני אדם לשלוט על חלק מחייהם - לא להיות אובייקט, אלא סובייקט. לא לחיות בתחושה של העדר כוח מול מערכות גדולות, של ניכור וזרות, מערכות חסרות פנים. לעשות זאת מבלי לוותר על התקדמות מדעית וטכנולוגית. לכך יש לקואופרציה תשובה. הקואופרציה היא היסטוריה - אך גם אחד הגורמים המרכזיים הנענים לאתגרים של המאה ה- 21.

 

לשאלה מה קרה לקואופרציה בישראל ומדוע הרגולטורים נגדנו? השיב יהודה: ה"בון טון" של הכלכלה בארץ הוא מילטון פרידמן ותלמידו הבכיר - פטנקין, שהגיע ארצה והוביל אצלנו בשנות

ה-70 את המחשבה הכלכלית-חברתית. יש כאן גישה אידיאולוגית מכוונת הנוגעת לוויכוח על מדינת הרווחה. ישראל השתנתה במחשבה הכלכלית-חברתית ואין מכירים עוד בקואופרציה, שהיתה אחד הגורמים במובילים בבניית הכלכלה והפכה למצומצמת ומותקפת. א. יש שינוי באווירה הציבורית , האינטלקטואלית. ב. המדיניות הממשלתית איננה מעודדת. ג. הולדנו בעצמנו כמה "צפרדעים": שגינו שגיאות בהתנהלותנו, משבר הקיבוצים והמושבים - כל אלה תרמו להידרדרות הרעיון הקואופרטיבי במקומותינו.

 

עו"ד עופר נועם עסק במעמד הבן הממשיך במושב ובכפר השיתופי, נושא מסובך הגורם לסכסוכי ירושה בתוך משפחות.  נושא בעייתי זה הביא את סמדר ז"ל לכתיבת מאמר בש' 1983, שרלוונטי גם היום. דרוש פיתרון שיתאים לכל הנוגעים: הבן, ההורים, המושב. בעבר - הזכות להיות הבן הממשיך ולהמשיך לעסוק בחקלאות ולעבד את המשק של ההורים - לא היתה זכות גדולה כל כך. היום הנחלה שווה הרבה יותר. המבוגרים, מייסדי המושב, אינם מיליונרים. זהו כל רכושם. הנכס לא ניתן לחלוקה בין כמה יורשים, מה שחייב להביא את היורשים להסדר - או לסכסוכים ולבתי משפט. המטרה שהבן ימשיך לעבד את חלקת ההורים לא תמיד מושגת היום וישנן נחלות שחדלו להיות חקלאיות ואין היגיון שבן אחד יקבל הכל. לפצות את כל היורשים - משמע למכור את הנחלה. כשהמשקים אינם חקלאיים עוד עניין הבן הממשיך הופך ללא הכרחי. יש חוסר ידע בנדון וחוסר אחידות בפסיקה. ה"פלונטר" נורא, סאגה בלתי נגמרת של סכסוכים בין אחים וחוסר יכולת לפצות את כולם, שהנהנים ממנה הם עורכי הדין. אם המינהל ובתי המשפט יכירו בזכות לפצל את הנחלה (כשרק אח אחד נשאר לגור בבית ההורים) - יוכל להיות הסדר. המינהל לא מגלה פתיחות לשינוי המצב. אפשרות שניה היא הצעת חוק. חוסר הודאות והבלבול, גם בהתיישבות וגם בבתי המשפט, דורש חוק מיוחד לדור ההמשך.

 

סוגיות בשמאות בהתיישבות העלתה  נחמה בוגין, שמאית מקרקעין, שפתחה בכך שהיא עומדת לחזור על מילה "גסה": "בר רשות". היטל השבחה חל על בעלים או על חוכר לדורות. אין הגדרה מסודרת של "בר רשות" כמחזיק בנכס. המסקנה היא שבר-רשות איננו אפילו במעמד של שוכר. מי שנמצא במעמד של הסכם פיתוח וטרם הגיע לחכירה לדורות - לא חייב בהיטל השבחה. פסק דין במקרה של קניון איילון קבע שלבר-הרשות יש חוזה תלת-שנתי ואינו חייב בהיטל השבחה. במקרה של חוזה חכירה שפג תוקפו וטרם חודש - יראו בו חכירה לדורות. יש הסכם בין המינהל לשלטון המקומי , שעל כל תקבול תהיה העברה של 10% מהמינהל לרשות המקומית. לצורך שינוי יעוד מופסק חוזה החכירה החקלאי ונכתב חוזה חדש.

 

סיימה את יום העיון הרצאה בנושא "בוררות סטטוטורית ובוררות רגילה" שנשא עו"ד חיים פרוכטר.  קיימת התחבטות רבת שנים בשאלה מהם "עניינים חוקתיים" ומהם "עניינים פנימיים", שסמדר אוטולנגי עסקה בה לא מעט. למי שייכות מניות "תנובה" - לאגודה או לחברי האגודה? מי דן בתביעת נזיקין של חבר נגד האגודה? מהם עניינים פנימיים, בין האגודה לחבריה,  שיתבררו בבוררות ומהם סכסוכים, או עניינים מיוחדים הנוגעים למוסדות האגודה, לתקנונים, שיעברו לבית המשפט?  חוק הבוררות טשטש את ההבדל בין "חוקתי" ל"פנימי". בשאלת השעיית חבר, למשל, אם זה נוגע לתביעה כספית - פונים לבורר או לרשם? ניתן לפנות לבית משפט ולמנוע בוררות ע"י בורר שמונה ע"י הרשם. אם בית המשפט משתכנע - הוא מוציא צו לעיכוב הבוררות והתביעה תגיע לבית המשפט. זהו תהליך שבו החלה סמדר ועתה אנו נמצאים ב"מייל האחרון" והמעגל עומד להיסגר.

 

תודות לכל המרצים ולמשתתפי הכנס. נקווה להתראות בשנה הבאה בכנס הרביעי לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל.

 

 

                                                                                            רשמה: אילנה לפידות