ENGLISH
הכנס השתני לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל

 

המרכז ללימודי הקואופרציה

קואופרציה ואיגוד שיתופי

סמינר אפעל

טלפון: 03-5301258
פקס: 03-5355718
דוא"ל: 
ilanal@takam.co.il

פרופ' ס. אוטולנגי, 1937-2003

הכנס השני לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל

נערך בסמינר אפעל, ביום ה',  9.6.05

 

שוב התכנסו באפעל מוקירי זכרה של פרופ' סמדר אוטלנגי ז"ל, אשר הלכה לעולמה בטרם זמן לפני כשנתיים. סמדר ז"ל הייתה ידידת ההתיישבות, ה"אורים והתומים" בכל הנוגע לצד המשפטי של האגודה השיתופית ועמדה בראש הקתדרה לאיגוד שיתופי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בכנס השתתפו בני משפחת אוטולנגי, תלמידיה וידידיה של סמדר ז"ל ואנשי ההתיישבות והקואופרציה, החרדים לגורלה של האגודה השיתופית בישראל.

 

ברכו את באי הכנס ונשאו דברים לזיכרה של סמדר דודו קוכמן, מזכ"ל האיחוד החקלאי ואילנה לפידות, מנהלת סמינר אפעל, אשר ארגנו את הכנס. אחד מתלמידיה של סמדר ז"ל, עו"ד דורון דינאי תיאר את פעילותה רבת הפנים וסיכם שאין תחליף לסמדר - לא רק למקורביה אלא לתחום כולו.


עו"ד דורון דינאי היה גם ראשון המרצים בכנס ופתח בנושא:

"האגודה השיתופית במאה ה- 21 - האם היא דינוזאור שאבד עליו הכלח או שמא צורת התארגנות שיש בה תועלת גם היום?"

אין מחלוקת שיש לאפשר התאגדות במסגרות שונות. האגודה איננה אוסף של חברים אלא יצור משפטי נפרד. אגודה שיתופית כוללת גם אלמנט אידיאולוגי. אין זהות בין קואופרציה לקומוניזם: גופים כלכליים גדולים בעולם הקפיטליסטי מתנהלים כאגודה שיתופית. צריך לחדש ולרענן את עקרונות האגודה. עליה לדאוג לרווחת חבריה (בניגוד לחברה שדואגת לעצמה), לשיוויון מהותי בין החברים, למתן הזדמנות שווה ולניהול דמוקרטי. השיוויון לא צריך להיות מכני, אריתמטי - אך אין מצב של רכישת שליטה, יש הגבלה בריכוז קולות ואין העברה ישירה של מניות בין חברים. מניה חוזרת לאגודה - לא נמכרת.

 

בתקופת משבר שנות ה-80 הואשמה האגודה השיתופית באחריות למשבר. טענו שהערבות ההדדית מוטטה את הסקטור. אנשים טעו לחשוב שהחבר חייב בכל חובות האגודה. משפטית אין זה כך וזה הובהר בפסקי דין. רוב האגודות בישראל סובלות מחוסר נכסים לגיוס הון. אגודות שנאלצו להשתמש בערבויות החברים הופקרו לחסדי המוסדות הפיננסיים והסתבכו בעלויות הון מטורפות. היה מי שניסה להסביר את המשבר בניהול לא מקצועי. עפ"י העקרונות - רק חברים יכולים להשתתף בניהול ולא דירקטורים חיצוניים. מותר להחזיק מנהל עסקים/מזכיר חיצוני, מותר לייסד חברת בת ולמנות לה מנהל חיצוני. יש דרכים להתמודד עם שאלות אלה. האגודה איננה לרועץ. נכון שעדיין אנו חיים עפ"י הפקודה המנדטורית והנוסח האנגלי עדיין מחייב. ועדת החקיקה יושבת כבר שנים ולא לתפארתנו העובדה שעדיין אין חוק חדש. בתי המשפט לא מכירים מספיק את האגודה השיתופית וכשחסר משהו בחקיקה הם עושים אנלוגיה לדיני חברות, מה שלא תמיד מתאים. במבנה הקלאסי של המושב קשורה החברות בנחלה ובתושבות. הדברים השתנו, תחומי פעילות נעלמו ואחרים הופיעו, זכויות המתיישבים בקרקע עומדות בסימן שאלה. הכיוונים לא ניתנים לתחזית. פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל תמכה בחקיקה של הרחבת סמכויות הקהילה נוכח קליטת תושבים (בהרחבות) שאינם חברים. יש מצבים שבהם מיעוט שולט ברוב, יש מצבים שבהם לאגודה לא נותר כלום: לא קהילה, לא קרקע ולא פעילות חקלאית - אך אין לכך קשר להתארגנות כאגודה. תרחישים כאלה יכולים לקרות בחברה או בשותפות. חלק ממשבר האמון נובע מדברים חיצוניים. האגודה היא אופציה חשובה, בעלת יתרונות, שלא זכו לדיון הוגן. ויתור על האגודה הוא ויתור על הבסיס האידיאולוגי של ההתיישבות בארץ.

 

נשאלו שאלות והתנהל דיון עם הקהל בעקבות דבריו של דינאי, שהביאו אותנו להסכמה שיש לקיים יום עיון שלם בנושא זה של "האגודה השיתופית - אתמול היום ומחר".

 

עו"ד מיכי דרורי: הקיבוץ המשתנה - ההשלכות המשפטיות:

עלינו להיזהר מלהשוות את ההתיישבות החקלאית למציאות של הקואופרטיב העירוני. כמו שלמדנו אצל מרכס: ההווייה קובעת את התודעה. סיסמת "על המשמר" היתה: לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים - בדיוק לפי סדר זה. זה היה סדר השקעת תשומת הלב במציאות.  הערך השיתופי שהביא להתאגדות כאגודה שיתופית בקיבוץ היה בעיקר הציונות. הקיבוץ כבר 20 שנה במשבר, שהגורם המרכזי להיווצרותו הוא התוכנית של פרס-מודעי. לאגודה השיתופית ההתיישבותית התבהר שהאמנה עם המדינה היתה ואיננה עוד. עד ש' 77 גרסו שהאגודות שולטות במדינה והתברר שלמשרדי הממשלה ולרשם האגודות יש יתר התערבות באגודה השיתופית הוולונטרית. הבעייה בקיבוץ חמורה יותר מאשר במשק המשפחתי, שיש בו יותר אוטונומיה לחבר. קניינו של חבר הקיבוץ שואף לאפס. הוא סמך על התנועה שתדאג שיהיה בסדר. בש' 89, עם הסדר הקיבוצים, היה ביטוי בכתב לזה שאין ערבות הדדית בין קיבוצים ואין ערבות תנועתית. כל הבסיס לחיי הקיבוצניק, שנסמך על האמנה - נשמט ואבד. נותר לו רק הקיבוץ העלוב שלו. השינוי בקיבוץ חל מול האמנה השבורה. היו חברי קיבוץ שנטשו את הקיבוץ. היה סוג אחר, שניסה להתעשת ולהחזיק מעמד, חלק בהצלחה. הסוג השלישי החל בהליך שינוי ההסכם בין החבר לקיבוץ. הפרטת הקיבוץ באופן שיותר אחריות מוטלת על החבר ויותר נכסים מצטברים אצלו. כוח העבודה הוא הנכס הראשון שטופל - האפשרות להרוויח מעבודה. הנכס השני הוא הדיור. האלמנט של שיוך הדיור כחיזוק הביטחון האישי, שהדירה לא תהיה משועבדת, שאפשר להורישה.  סוג הנכס השלישי - שיוך הנכסים (יצרניים וצרכניים) של הקיבוץ.

 

המרד חילחל ויצר משברים בתנועה, זרם מתחדש מול זרם שיתופי. היה צורך להרחיב את סיווג הקיבוץ (אם אינך מסווג - אינך קיים - כלפי משרדי הממשלה והרשם). הועדה שנקבעה להכריע בעניין יצרה מצב חדש: נקבעו גבולות גם לקיבוץ המתחדש ומי שעובר אותם - איננו קיבוץ עוד. יש 3 סוגי קיבוץ: 1. קיבוץ שיתופי. 2. קיבוץ מתחדש. 3. קיבוץ עירוני. המתחדש חייב לשמור על רמה מינימלית של ערבות הדדית. הקיבוץ ערב (לא החברים זה לזה). השיוך - בכללים מסויימים. יש כללים לבירור סכסוכים, כללים לשינוי התקנון, תיקון כללי עזיבה. התוצאה בעייתית: להיות קיבוץ זו כבר לא הגדרה של 3-4 שורות, אלא ים של תחומים. לספר החוקים תיכנס שורת תקנות שיש להן תפקיד של סיווג בלבד. מזה נגזרות זכויות החבר בקיבוץ. עקב התנאים המסורבלים אנו עלולים למצוא עצמנו מול קיבוצים ריקים. ועדת הסיווג ראתה את הקיבוץ דרך המשקפיים של החבר בן ה- 50 - 70, לא מנקודת המבט של הצעירים. תיאוריית ה"חי-בר": האריה שגדל בכלוב לא יכול לחיות פתאום בטבע. הצעירים מוכנים להיכנס לג'ונגל ולא מחפשים הגנות. כדי לשמור על הקיבוץ יש להתחשב בשתי נקודות המבט וליצור כללים של וולונטריות שצעירים ירצו לחיות בתוכם. לקיבוצים קשה להתקיים באווירה עויינת. נושא הזכויות בקרקע הוא נקודה מכרעת. אפשרויות הטיפול של יישוב קהילתי במגרש ריק בתחומו - טובות יותר משל מושבניק או קיבוצניק בקרקע שנלקחה מנחלתו. התערבות אינטנסיבית של המחוקק הפכה את האג"ש לכלי בידי המדינה, כרכוש המדינה. זו נקודה מאוד מסוכנת.

 

עומרי גפן, מנכ"ל חב' "גבים": מודל לתהליכי בניין הסכמות בין התושבים (בהרחבה) לבין חברי האגודה השיתופית:

תהליכי בניין ההסכמות בקיבוצים העוברים תהליך שינוי, במושבים ובקיבוצים הקולטים תושבים להרחבות - אינם תהליך גישור.  מדובר בתהליך של בניית הסכמות המביא להחלטות מוגדרות, כולל הצבעה בקלפי בסיום התהליך. זה נעשה בשלבים ראשונים, לפני שנוצרים הקונפליקטים, בשיתוף מקסימום בעלי עניין. השאיפה היא להגיע ל- 100% הסכמה, לקונצנזוס גורף - מינימום 85%.  קב' כינרת, למשל, עברה תהליך הכנה של חצי שנה ועוד שלושה חודשים של הקניית כלי עבודה לקבוצת עבודה. מנכ"ל מכללת תל-חי, שהוא חבר כפר-הנשיא אומר שאחרי שנתיים מורגש שהתהליכים הוטמעו בהתנהלות הקיבוץ, עד היום. התהליך אינו סודי ולא דיסקרטי, נהפוך הוא. יש עניין שתהיה אדווה בקהילה. בתהליכי שינוי זה יעיל לשתף, ככל האפשר, אנשים שמתנגדים לשינוי. היו ויכוחים על שליטה, על האופי החקלאי, ויכוח בין-דורי, בין תרבויות שונות, סטנדרטים שונים. בסופם של הויכוחים בונה הקהילה חזון בהסכמה ויוצרת מנגנוני ניהול.

 

עו"ד נועם עופר: סוגיית הבן הממשיך - התפתחויות:

סוגיית הבן הממשיך  מספקת עבודה לבתי המשפט. פסקי דין עוסקים בשאלה האם בן ממשיך יכול לפנות את אחיו מנחלת אבותיהם. נפתחה היום דלת להסדרים פנימיים בתוך המשפחה. יש זכות מגורים לאח שני. בתי הדין למשפחה אמורים להפוך לבתי דין לאגודות שיתופיות. סוף סוף כמה מהשופטים החלו להבין את הסוגיות הנוגעות לאגודה השיתופית. אולם עדיין קיים חוסר ודאות בשאלות שבין הבן הממשיך לבין היורשים האחרים. הדברים שהעלתה פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל - עדיין תלויים ועומדים.

 

מיכה ברנר, יו"ר מרכז הקואופרציה: הקואופרציה לאן?

האגודות השיתופיות היו מאבני היסוד של הקמת המדינה אך מצבן היום עגום. בתחומי המרכז לקואופרציה (ליצרנות, תחבורה ושירותים) נותרו 25 אגודות הכוללות, להוציא את "אגד" כ- 250 חברים בלבד. בניגוד לקיבוצים שקולטים את בני הדור הצעיר - הקואופרטיב אינו עושה זאת. ב"אגד" קיבלו חברים צעירים עד לפני שנתיים. עכשיו אין מקבלים. נחרץ דינו של קואופרטיב שאינו מכניס אנשים חדשים. כיו"ר חדש של מרכז הקואופרציה חושב כיצד למצות את התפקיד ולחדש את התנועה הקואופרטיבית. מקווה לחדש בתחומים שבהם הקואופרציה מצליחה ומשגשגת בעולם. כדי לעשות זאת חייבים להאמין ברעיון, להיות מחוברים בהיבט האידיאולוגי. קיימות בעולם אגודות שיתופיות בתחום ההייטק, השיכון, הבנקאות, קרנות פנסיה, קופות גמל. חייבים לעשות מהלך משמעותי שיביא לטלטלה בכלכלה הישראלית. עלינו להתחיל בתחום אחד, לבנות, בצורה מקצועית, מודל שנוכל לשווק אותו. הפוטנציאל קיים. אם נצליח לגבש את הצוות המקצועי הדרוש, להעמיד לוחות זמנים, לשתף גורמים מקצועיים (ממשלה, הסתדרות, תקציבים) - יש לזה סיכוי. אם לא ננסה את המהלך אפשר לסגור גם את מרכז הקואופרציה ולסיים בתפילת אשכבה למפעל האדיר שהקים את המדינה.

 

מיכה קיבל חיזוקים ודברי עידוד מהשומעים:

עו"ד רון בן-מיור: ראינו במונדרגון שהדגם עובד ובהצלחה. הקואופרטיב הוא גם מוצר משפטי וחברתי, מעבר לאידיאולוגיה. הבעייה היא שאין לו שיווק טוב. צריך לשווק את המוצר הזה כאלטרנטיבה.

ד"ר יאיר לוי: הכלכלה החברתית, כאלטרנטיבה לקפיטליזם, מעוגנת היום בכל אירופה ובארצות אחרות. כבר לבון אמר שיש לנו מרכז קואופרציה - אבל אין לנו תנועה קואופרטיבית. באירופה תופסת הקואופרציה את השטחים הריקים אותם עוזבת המדינה, עם התמוטטות מדינת הרווחה.

אהרן ידלין: מחזק את החזון של מיכה. צריך לקחת בחשבון שעלינו להחזיר את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית להנהגה ולהחזיר את ההסתדרות הכללית, שתהיה לא רק איגוד מקצועי אלא תנועה שאכפת לה מאנשים. בכל מודל חדש יש לקחת בחשבון: 1. ערכיות. 2. משימתיות. 3. רווחיות. הצירוף של אלה + התאמה ליכולת הכלכלית.

 

עו"ד גדעון ויתקון: משקי העזר - עולם הולך ונעלם?

בכל העולם יש "ערי גנים", שכונות גדולות עם משקי עזר. בארץ היו פעם שיכונים קואופרטיביים עם משקי עזר. בשנות מלחמת העולם קמו שכונות כאלה במושבות ואח"כ במושבי העולים. המינהל יצר חוקי פיצול. יש כ- 3000 משקי עזר ליד אזורי תעסוקה, ליד יישובים חקלאיים, בכוונה שלתושב יהיה סיוע לפרנסה, נוסף לעבודתו כשכיר. יש גם יישובים, כמו כפר סירקין, שהיישוב כולו בנוי על משקי עזר. שינויים שחלו במהלך ההיסטוריה הותירו תושבים החיים על חוזה משק-עזר, שאין להם חוזה נחלה. לחקלאות הזעירה יש תחייה בעולם. אנשים נהנים לגדל לעצמם את המלפפון. אצלנו, מלבד המפעל של סטאף, אין מודל כזה. קשה לקיים חקלאות זעירה בתנאים המדבריים שלנו (יוקר המים, מזיקים). טיפוח בוסתן בחצר מחייב ידע טכנולוגי.

 

לאחר ניוד הנחלות (עיבוד משותף, יתרון למשק גדול) הופכות החלקות שליד הבית למשקי עזר, אבל הזכויות אינן אותן זכויות. עד ההרחבות לא עלו השאלות. למשק עזר יש זכויות דיור של 160 מ' בלבד, בלי מגרש נוסף (לעומת בעלי הנחלות שקיבלו מגרש נוסף). אנשים הגיעו לבתי המשפט. החלטה 737 בש' 1995 קבעה ש- 15% מהנחלות יוקצו לפתרון בני משקי העזר, אך גם כשהאגודה החקלאית מקצה - בני משק העזר אינם יכולים ליהנות מזה כי אינם חברים באגודה. פסקי הדין הביאו את הבעייה לתודעת הציבור. בכל יישוב קיימים 3-4 סוגי מגרשים: 1. בעלי נחלות. 2. בעלי מגרש עם חוזה חכירה אישי, כמו בקרקע עירונית. 3. משקי עזר. 4. "בעלי מקצוע" - דיירים בבתי האגודה. עם העלמות המערכת התומכת של המדינה  (משרד החקלאות, המח' להתיישבות של הסוכה"י) לא נותר מי שידאג לנחלה החקלאית הדרושה לפרנסת המתיישב, כסל של אמצעי ייצור (קרקע, סוג הייצור, כמות המים וכו'). נותר רק מינהל מקרקעי ישראל, כמי שמאשר את כל חלוקת הקרקעות (גם לבדואים). על היכולת של בעל הקרקע לשלוט בשימוש בקרקע פרצו מהפכות בעולם. הנחלה הפכה למשהו שדומה למשק עזר. בעיית העלמות משקי העזר עלולה להתרחש גם בנחלות. הגיע הזמן לטפל בנחלה החקלאית.

 

עו"ד אורי זליגמן, רשם האגודות השיתופיות: פקודת האגודות השיתופיות לאן?

החקיקה בנושא האיגוד השיתופי מש' 1933 מבוססת על חוק הודי מש' 1920, שאומץ ע"י המנדט הבריטי והותאם לא"י. את ה"חורים" מילאו בתקנות שהוסיף השר, גם בניגוד לחקיקה. הפקודה נתנה מסגרת פשוטה שאפשר להוסיף לה תקנות. הקואופרציה בעולם היום תופסת מימדים גדולים הרבה יותר ממה שקורה בארץ. כאן קושרים לנו את הידיים. במסגרת רפורמת בכר הוצע לא לאפשר אגודות שיתופיות בנושא בנקאות וקופות חיסכון. בינתיים הצלחנו למנוע את סגירת קופות הגמל שהן אג"ש. מקווה שחברי הכנסת שהם חברי אגודות שיתופיות (ויש 42 חברי כנסת כאלה!) ישימו לב להצעות כאלה וימנעו כל פעולה כזו, העומדת בניגוד לחופש ההתאגדות. אנשים אינם מבינים מה זה קואופרטיב ומפחדים מההתאגדות.

 

תהליך ניסוח החוק החדש, שיבוסס על הניסיון ועל עקרונות דיני האג"ש, נמשך כבר שנים. מש' 1953 הגיעו מספר פעמים הצעות חוק לכנסת. נוסח הצעת חוק האגודות השיתופיות עבר מספר סיבובי בדיקה. ללא שיתוף הנוגעים בדבר - החוק לא יוכל לעבור.  בארצות אחרות יש חקיקה תומכת לקואופרטיב. בצרפת, למשל, יש לקואופרטיבים פטור ממכרזים, כי המדינה מעוניינת בקידומם. המועצה לאיגוד שיתופי, הכוללת נציגים מהתנועות ומהסקטור הפרטי, קמה כדי לייעץ לשר האחראי ולקדם את החוק, אך טרם הוציאה תוצר. הטיוטא האחרונה מפברואר 2005 מציגה הצעה כמעט מוכנה, בת 316 סעיפים + נספחים לחוק. יש מעמד למועצה לאיגוד שיתופי - השר חייב להיוועץ בה ואינו חייב לקבל אישור מועדות הכנסת. יש הגדרות: מיהו חבר האגודה, מהו המוסד המיישב, מהי מניית החבר, נושאים הקשורים לקרובי משפחה, לערעור מנהלי. החוק כולל את עקרונות הקואופרציה (עפ"י ICA - ברית הקואופרציה הבינלאומית ו ILO - ארגון העבודה הבינלאומי) והגדרת האגודה בהתאם לעקרונות. מעמד לברית פיקוח, בעיית אי-תלות, הדרישות מהרשם, מי יכול להיות רשם, ייסוד אגודה, האישיות המשפטית שלה. תקנת הסיווג (בנספח).

 

אי אפשר להכין תקנון לדוגמא. בעבר, כשקיבוצים אימצו תקנון לדוגמא - זה גרם לצרות. כל תאגיד, מושב, קיבוץ - הוא שונה ודורש תקנון ייחודי. כל יישוב חייב לבדוק מה הוא מאמץ בתקנון ומה לא. למשל היום נמצאת קבוצה של חקלאים בודדים, בעלי חוות בנגב - בדרך היין, בדרך לתיאגוד - וזה יצור שונה. נכנסה אפשרות לשינוי התקנון בתקופת ניסיון. יש התייחסות לשמה של האגודה, להון האגודה. האגודות השיתופיות  שאינן התיישבות נפגעו בנושא פדיון המניות (חיסול הקואופ', "דן"). בעולם - ברגע של פדיון מניה - מישהו אחר צריך לרכוש את המניה. בארץ לא - וזה גורם לחיסול. החוק מטפל בזכות העברת מניות במשפחה, ב"זכות העיון", באחריות דירקטורים, פיקוח, ביקורת, מניעת פעילות חורגת. אי אפשר לאמץ אוטומטית סעיפים מחוק החברות, זה שדה שונה. כללי ניהול אסיפה, סמכויות המנהלה, כללים ייחודיים להתיישבות, הבעייה המיוחדת של הבן הממשיך במושב, מספר הקולות של כל משק, (נושאים מסויימים נקבעים עפ"י היחידה החקלאית), מעמד מיוחד לביקורת חשבונות באג"ש - המון סעיפים ונושאים ייחודיים, מכונסים ב 85 עמודים!

 

סיכמנו את הכנס בתקווה שהחוק יצא לדרך סוף סוף, לאחר הריון ארוך מדי  ובהבטחה להכין יום עיון נוסף בנושא האגודה השיתופית במאה ה- 21, עוד לפני שניפגש שוב, בשנה הבאה, לכנס שלישי לזיכרה של יקירתנו, פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל.

 

                                                                                                רשמה: אילנה לפידות