ENGLISH

האם אפשר לחנך לשיתוף בימינו?

 

סמינר אפעל

טלפון: 03-5301258
פקס: 03-5355718
דוא"ל: 
ilanal@takam.co.il

שילב את אנשי החינוך, את החרדים לשחיקת השיתוף ואת שוחרי חידוש הקואופרציה. העמדנו למתדיינים את השאלה האם בעידן הגלובליזציה, האגוצנטריות, המצליחנות - נותר מקום לגלוקליזציה - לשילוב היחידה הקהילתית-מקומית ברשת גלובלית. האם עשינו משהו לחנך את ילדינו, בקיבוצים, בבתי הספר האזוריים, בתנועה, לכיוון השיתוף. האם הדור הצעיר שמע משהו על אגודה שיתופית?

 

פרופ' יובל דרור, ראש החוג למדיניות ולמינהל בחינוך באוניברסיטת תל-אביב פתח את הדיון בתיאור היסטורי וסיפר כיצד התנהל החינוך לקואופרציה ב"זרם העובדים". כל ילד שהתחנך בזרם העובדים למד בצורה שיטתית בשני מחזורים: בכיתות היסוד לימדו בשיעורי מולדת על ההסתדרות ועל שיטות קואופרציה. בכיתות הגבוהות למדו במסגרת לימודי חברה על משק העובדים ועל הקואופרציה. נוסף ללימודים העיוניים הייתה גם התנסות בניהול "מיני צרכנייה" של הילדים. התלמידים שמעו סיפורים על נסיונות שיתופיים. מחנכים דגולים כמו ישראל גור-אריה בגבע וצפוני שהציע בש' 1933 פיתוח תנועת נוער קואופרטיבי והקמת מוזיאון לקואופרציה. ציזלינג בש' 1942 הציע להקים "חברת עובדים צעירה" שתפקידה לייצר מוצרים (חקלאות, מלאכה) ולשווק את התוצרת בסיוע הכלים ההסתדרותיים, כדי לממן מבצעים מיוחדים בביה"ס. הרעיון לא צלח והאיגוד השיתופי הצעיר, במח' לאיגוד שיתופי במשרד העבודה, לא המריא.

 

חשוב ללמוד מניסיון זה ולהבין מדוע לא הצליח:

1.       הוקמו חוות חקלאיות במרכזי שכונות, אך לא הוכשרה מנהיגות, לא הוכנו מורים ומדריכים שיובילו את הנושא.

2.       המתכננים ראו דוגמאות בחו"ל, אשר לא תמיד התאימו למציאות הישראלית. לא שילבו לצורך זה את תנועות הנוער עם בתי החינוך של זרם העובדים (החריקות היו על רקע פוליטי-מפלגתי).

3.       ביצירת חברה צעירה יש להשאיר את המבוגרים בצד. אם אין אוטונומיה לילדים - זה לא עובד. המבוגרים היו מעורבים מדי.

4.       לא היה ברור איך מחנכים לשיתוף. הדגם האידאלי היה הקיבוץ. הרעיון השיתופי שאינו הליכה להתיישבות נחשב לפחות-ערך.

5.       זרם העובדים פעל על "שילוש קדוש": עבודה-לימודים-חברה. בפרוייקט זה לא היה שילוב טוב עם הלימודים והפעילויות.

6.       היום אנו יודעים שאין די בעשייה, צריך גם לדבר על מה שעושים. גם בתנועה הקיבוצית לא ידעו ללמד קיבוץ ושיתוף בצד הדוגמא האישית והעשייה. כדי לפתח עמדה חיובית לגבי ערך יש להפעיל רגש, התנהגות ויידע. פיתחו את החווייה, חיו בתוך - אך לא לימדו בשביל מה זה. ממחקרים העוסקים בירידה, בחזרה בשאלה, באידיאולוגיה מתברר שחסרה הסברה. בני קיבוץ קשורים למקום - אך לא תמיד יודעים למה. שגיאה זו רווחה גם בתנועות הנוער, בחינוך לקואופרציה.

 

מה כן ניתן לעשות:

1.       חברות ילדים אינן המצאה ישראלית. זהו כלי שחשוב לדעת לנצלו. כלי של ניהול עצמי שמיועד לאלמנט שיתופי.

2.       חינוך פעיל. כל התפיסות מלמדות שיש לעשות. הילד צריך להיות פעיל בחברה, שותף אקטיבי, מבצע, בעל מחוייבות קהילתית.

3.      טשטוש תחומים בין ביה"ס לחינוך הבלתי פורמלי. יש ליצור חיבור: למידה בלתי פורמלית כאופן לימוד בתוך ביה"ס.

4.      יש להציג מודלים שונים של שיתופיות בתור מודל חינוכי.

5.      חיבור בין חברה-לימודים-עבודה.

6.      הכרח לעסוק גם בצד הקוגניטיבי.

7.      כלים נוספים: הוראה שיתופית - עירוב של קבוצות הומוגניות והטרוגניות. שיטות חדשות מפורטות. דגש על שיטת החקר. במאמרים על שיטות אלה ניתן קרדיט לקיבוצים.

8.       אין לסמוך רק על השלטון - למגזר האזרחי יש מה לומר. כמו ה"קהילתיות" מבית מדרשו של אמיתי עציוני - דווקא בחברה הקפיטליסטית האמריקנית. צריך למצוא אלמנטים של שיתוף - עם מורים, הורים ותלמידים.

9.      יש כמיהה לשיתופיות בעולם הגלובלי המנוכר, שאותה יש לתרגם לתחום החינוכי.

10.   הכשרת מורים.

 

דודו מלול, רכז ההדרכה בתנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד, תיאר בפנינו כיצד מתמודדות תנועות הנוער היום על נושא החינוך לשיתוף. דודו החל בבדיקת המונחים "חינוך" ו"שיתוף" בעזרת מצגת והביא לנו ציטוטים והגדרות מבית מדרשם של סוקרטס, לורנס קוהלברג (הדרגה המוסרית - פעולה עפ"י עקרונות מוסרים אוניברסליים ולא בגלל שכר ועונש). הגישה הנוקשה של טבנקין "לחצוב את הקיום באבן" מול ההומניזם של ברל כצנלסון, השם דגש על היחיד. הרמב"ם (חינוך מתוך אהבה ולא מיראה), פרויד (ציות לאני העליון, כיבוש היצר) לעומת בובר (יעוד, דיאלוג, לא מהייצר או מהאינטרס), "החיים העליונים" על פי א.ד. גורדון, כצורך נפשי של האדם.

 

בנוער העובד והלומד יש התחדשות, יש מהפכה. לאחר המשבר של שנות ה- 80 בקיבוץ - ניסיון ליצור דרך אחרת להגשמה. חוות ההכשרה הן תרגול להפנמת ערכי היסוד, מודל שהוא תגובה לאי-הרלוונטיות של מסלול הנח"ל הישן. מציאות חיים שלמה עפ"י דגם סוציאליסטי, הפנמת המודל והפיכתו להשקפת עולם. זהו דיאלוג בין הגשמה להשקפה. "באין חזון ייפרע עם" - אך באין הגשמה ייפרע החזון.

 

אנשי חוות ההכשרה מתמודדים ומקבלים החלטות אוטונומיות על חייהם (קופה שיתופית, סדרי חיים). זוהי התמודדות על הסמלים והמושגים בחיי יום-יום. המסלול השונה הוא: גיבוש קבוצה לגרעין, דחיית הגיוס, הכשרת מחנכים לשנה. תכלית תנועת הבוגרים היא התנסויות של החניך הבוגר. יש מגוון מסגרות שיתופיות. כל קבוצה מעצבת את הדגם שלה. זהו שדה-ניסיונות שבו נבחנים על קרקע משותפת מטעים שונים. יש היום כמה מאות חברים בתנועת הבוגרים, בכמה חוות הכשרה. עוסקים במשימות בקהילה, בחברה הישראלית, בקיבוצים חינוכיים, קומונות עירוניות. אין זה פשוט לחיות בקיבוץ מחנך או בקומונה עירונית. יש דאגות פרנסה. מנסים ליצור מסגרות לבירור מאוויים ורצונות עפ"י ההגדרות, תוך כדי התגייסות למשימות בחברה הישראלית - עם נוער מנותק, בבתי ספר. החינוך לשיתוף הוא הליבה.

 

אבי אהרונסון, מנהל אגף החינוך בתנועה הקיבוצית, גורס שקשה להתרפק על העבר בנושא זה, גם פעם לא היה טוב זרם העובדים היה מיעוט קטן, מעין ספינת-דגל. לקונפליקט ברל / טבנקין היה המשך. בש' 1967 יצא אורי יזהר במאמר קשה כנגד חבורת "שיח לוחמים" וכינה אותם "הצעירים המשוחחים את עצמם לדעת". חינוך ערכי איננו חד-מימדי ואינו מוביל בהכרח לשיתוף. בתי הספר של התנועה הקיבוצית הם בסיס לחינוך ערכי - לא לחינוך לשיתוף. האם ביה"ס יכול להיות מסגרת למתן תשובות למה שקורה בקהילות? יובל הזכיר מסגרות שמלמדות שיתופיות ויש לזה תרגום למאה ה- 21.  יש 4 בתי ספר שמלמדים, בחטיבת הביניים, לימוד רב-תחומי בוריאציות שונות. שני מורים מלמדים יחד באשכולות שונים: תרבות, ערכים, א"י, מדעים. ביה"ס עומד מול החברה, מול הטרוגניות של הורים. המסגרת המתאימה לחינוך לשיתוף היא הבלתי פורמלית, כשהתהליך החינוכי מתרחש בקבוצת השווים, בני אותו גיל. הרנסאנס לתנועות הנוער עוד יבוא.

 

עמוס אבני תהה מה חושבים הצעירים על הדקלומים האלה. העתיד הוא בשותפות ולא בתחרות, ללא עליונות של הכלל על הפרט. העתיד הוא קואופרטיב של אנשי מדע. החלוקה ללימודים מול עבודה היא מיושנת.

 

יאיר לוי הזכיר לנו שסוציאליזם וקואופרציה היו מילים נרדפות. היום מדובר על כלכלה חברתית וקואופרציה.

 

אלי אברהמי  מבחין בין קואופרציה לשיתוף. הבסיס לקואופרטיב הוא אינטרס כלכלי משותף. שיתוף דורש הכשרת לבבות, קשר נפשי, רעות, חברותא. על בסיס שיתוף ניתן לפתח קואופרטיב - רחב או מצומצם יותר. לשיתוף דרוש גם ערך השיוויון.

 

אהרן ידלין מוסיף שהרצאתו של דודו מזכירה לו את החינוך בתנועת הצופים - מנקודת מוצא אזרחית אל ההגשמה בקיבוץ. תפיסה של זכות היחיד לאוטונומיה ומודלים שונים להגשמה. הסוציאליזם היה ניסיון להגשים משטר של צדק חברתי, במינימום פער, מלמעלה למטה: המדינה אחראית לחינוך, בריאות, לאזרחים. בעלות ממלכתית על המשק ועל נכסי היסוד. הקיבוץ הוא אכן השיא של הקואופרציה. המאפיין את הקואופ' - הבעלות המשותפת על הנכסים, כשהבעלים הם העובדים. שכר דיפרנציאלי יהרוס גם את הקואופרטיב. משבר הקיבוץ הוא משבר החינוך לשיתוף. מה שחיובי בתנועת הנוער, בקומונה הוא שכל ההכנסות בקופה משותפת. עוסקים בחינוך אין משבר רווחיות כמו בתעשייה. הצלת הקיבוץ השיתופי היא אתגר של התנועה הקואופרטיבית. אם ייגמר הקיבוץ - לא יהיו גם קואופרטיבים. ערכי השיתוף הם נצחיים ורלוונטיים תמיד.

 

אורי דותן (מקואופ' מזון בירושלים / עמותת סינגור קהילתי) טוען שיש כשל בטוטליות של הדוברים על השיתוף. אנו חיים בחברה מנוכרת, ברמות אחרות לגמרי, חברה תחרותית-אינדיבידואליסטית. הנוע"ל עושה עבודה טובה, אך המודל לא מתאים לכולם. רק מיעוט נשאר. בצרכניות המשותפות בקטמונים בקרית-מנחם, כשמדברים עם אדם על שותפות בצרכנייה - הוא לא מבין על מה מדובר. לאנשים קשה להבין שהם יכולים לדבר עם השכן ולבנות שיתוף ברמה בסיסית. הנוער מורד בהורים ואולי אליו אפשר יהיה להגיע, דרך המרד.

 

אמרי רון ציטט את יגאל ידין שאמר על חפירות חצור: "ככל שחופרים - רואים איזה עבר מזהיר צפוי לנו". הנוע"ל עשה מהפכה. בשוה"צ לקחו את הילדים ל"כיבוש ההסתדרות" מבלי ללמוד מהי. היום יש תנועת בוגרים, קבוצות בחירה. מגדל-העמק מאומץ ע"י משמר העמק ויש פרוייקטים משותפים של צעירי משמר העמק עם קבוצות הבחירה. מקבלים משהו מתחום הערכים, אך אין להגזים בחשיבות. אי אפשר לחנך לקואופרציה בלי שתהיה קואופרציה. אין עתיד למדינה בלי איים כמו הקואופרטיבים החדשים, של אנשים שלא דואגים רק לעצמם. דרושה מנהיגות לעניין, חבר מחנכים אוטונומי. חינוך לא סובל מסרים כפולים.

 

אבי לפידות מספר שנולד בקואופרטיב עירוני (מעונות עובדים) והתחנך בקואופרטיב של מורים. הקואופ' הוא מבנה כלכלי-משפטי מסויים עם ערכים. במדינת ישראל, לפי החוק, קיימים 23 סוגי קואופרטיבים. רק באחד מהם יש הפרדה בין צבירת ההון לבין החברים - בקיבוץ.  אפשרות החבר לצבור הון היא התמריץ לחיסול הקואופ. במערכת הקואופרציה המוצלחת ביותר, המתקדמת בקו עולה - יש מערכת שכר דיפרנציאלי. העיקרון הוא הפרדה בין מה שיש לאנשים לבין מה שקורה בקואופרטיב. בין הקיבוצים לא תמיד היתה עזרה הדדית והיו גם מקרים של התנהגות נבזית בין קיבוץ לקיבוץ, מתוך תחרות. החוק במדינה בעניין הקואופרציה לקוי מאוד.

 

מנחם טופל (מנולו) מזכיר שפעם החינוך לשיתוף דרש מהפרט לוותר למען אינטרסים כלליים. מול הישתוף עמד הפרט. היום אי אפשר לחנך ככה. רק יחידי סגולה יעמדו בדרישות. בתרבות שלנו, כדי לחנך לשיתוף יש לחבר אתה שיתוף ליתרונות לפרט, לצמיחת הפרט, מימוש דברים שלפרט לבדו קשה להשיג. ערכים של איכות חיים, לא רק רווח כספי. חיי חברה, תרבות, סביבה. קל להראות שהשיתוף תורם לצמיחת היחיד.

 

עידו אלוני מעיר לפתיחה של יובל: המורה לא היה מנהיג קהילתי גם בעבר. כשהיינו בתנועת הנוער היינו פחות מהפכנים, אך היתה לנו יותר השפעה על החברה הישראלית. העשייה האמיתית היא הפוליטיקה.

 

ארזה אברהמי קובלת שבתי הספר הקיבוציים מקיימים מסורת שמידלדלת והולכת, כך גם המערכת הבלתי פורמלית. ילדים המתחנכים בחברה שיש בה ניכור לא יוכלו להתחנך לשיתוף. החברה אינה הלימה לערכים. קומונות חינוכיות קיימות לא רק בנוער העובד. יש קבוצות סטודנטים שעוסקים בחינוך. השיתופיות היא צורך של האדם, לטובתו. בבתי הספר הקיבוציים היתה תשומת לב רבה לפרט - אבל החיים היו שיתופיים. חיינו את הפרדוכס שבין פיתוח הפרט, טיפוח אנשים יוזמים, יוצרים - במסגרת המשותפת.

 

שלמה בר גיל מסכם שהוא נהנה מפגישה זו - אך אינו מרוצה. עלינו לחשוב על העתיד. לא התקיים, לטעמו, דו-שיח מספק בין יובל דרור, דודו מלול ואבי אהרונסון.

 

יניב כרמל (הנוע"ל) מוסיף שמטרת החינוך לשותפות היא התמודדות עם המשפט של מרכס שמערכות היחסים נעשות מאחורי גבם של האנשים. מנסים לגרום למודעות וליכולת הכרעה אנושית. זה מנוגד לפוליטיקה שהיא תפעול המוחות של האנשים.

 

אורלי ציצואשווילי (קואופ' מזון ירושלים / סנגור קהילתי) מנסה לפענח קוד גנטי של חינוך לשותפות. אנחנו מסתובבים סביב משהו ללא הצלחה לגעת בו. יש להתארגן אחרת לחינוך לשיתוף.

 

בדברי הסיכום אמר יובל דרור שניסה להביא רעיונות חינוכיים המלווים את השיתופיות כל חיינו. היום יש יותר מחקר על זה. ההיסטוריה של החינוך מנסה לרמוז לגבי העתיד. זו שגיאה היסטורית לא לחנך לשיתוף בבתי הספר. משנות השמונים יש הלם ואלם בנושא החינוך לשיתוף בביה"ס הקיבוצי. מדוע לא ניתן ללמד בביה"ס האזורי את צורות השיתוף: קיבוץ שיתופי, קיבוץ מתחדש, מושב שיתופי, מושב עובדים? יש לשלב למידה בלתי פורמלית בתוך הפורמלי. יש לחינוך שיטות לעשות זאת והמורים הם מנהיגים. צריך להכיר את כלה ספקטרום ולתת לו ביטוי בכל מיני רמות. חינוך אידיאולוגי עושים בהבנייה - נותנים אופציות ומאפשרים לחניך להתבונן.

 

דודו מלול  מסכם ואומר שכל יום הוא עומד מול עצמו ומול אחרים ויחד מתמודדים עלה שאלות. לפעמים כרוך התהליך בכאב. במה אתה מאמין, איך אתה מממש. זהו תהליך סיזיפי בתוך חברה דורסנית. כל דיווח על ילדים מתחת לקו העוני הוא מתקפה תודעתית. יש קשר בין השיתוף לבין חיפוש אחר משמעות.

 

הנחתה ורשמה: אילנה לפידות.