ENGLISH
מונדרגון - לא מעבר לאופק...
עמיקם אסם, אפיקים - 12.7.2004
סמינר אפעל המכללה הישראלית לקואופרציה
טלפון: 03-5301258
פקס: 03-5355718
דוא"ל: ilanal@takam.co.il
לקראת כל שיחה עם אחד מאנשי מונדרגון (MCC Mondragon Corporation Cooperative) "הוזהרנו" (בדרך כלל על ידי רוני בוכמן מאיגוד התעשייה הקיבוצית, המארגן והמלווה המוצלח של המשלחת) - אל תעשו השוואות עם הקיבוץ... בכלל אל תחשבו על הקיבוץ... תקשיבו למה שמספרים לכם ותלמדו קודם כל על מונדרגון כפי שהיא. מסקנות - אחר כך!.

בדיעבד אני סבור כי "אזהרה" זו הייתה במקומה לא מפני שאין מקום להשוואות בין מונדרגון (קואופרציה...) לבין הקיבוץ (קומונה...) ולא מפני שאפשר (נו באמת, איך אפשר?) שלא לחשוב על הקיבוץ כי "הקיבוץ זה בכלל משהו אחר" (מה שנכון - נכון...), אלא - וזו הסיבה העיקרית, אם לא היחידה - שכאשר באים ללמוד משהו (או על משהו) חדש, חשוב להיות פתוחים אל החומר הנלמד ולא לחסום את ערוצי ההקשבה וההבנה בתלי תלים של "חומר" (ידע קלוט מן האוויר, דעות קדומות, מסקנות-בטרם עת, ועמדות עקרוניות "מבוססות") שמביאים אל השיעור מן הבית...

בהסתמך על כל האמור לעיל הרי, קודם כל, התרשמותי מן "החומר הנלמד" (מה שקראנו, מה ששמענו, וגם מה שראינו "בשטח"):
ונתחיל ממה שקראנו
בספרון המרתק, שקיבלנו אותו במהדורה אנגלית - Reflections"" פרי עטו (והגיגיו) של הכומר דון-חוזה מריה אריזמנדיארייטה, יש למעלה ממאתיים עמוד שאומרים המון... וכמה משפטי מפתח שאומרים כמעט את הכל - לדוגמה:

"... לבני אדם יש לא רק קיבה וכמה צרכים חומריים, אלא גם מודעות הולכת וגוברת לכבודם העצמי..."
"... עלינו לפעול עם הלב, אך להשאיר את ראשנו במקומו..."
"... יתרון חברתי ייבחן לפי התועלת שהוא מביא לכלכלה באותו אופן שיתרון כלכלי ייבחן על פי התועלת שהוא מביא לחברה..."
"... נאמר כי היצור האנושי הזקוק לאדון אינו אלא חיה. ככל שהוא או היא נעשים בני אנוש, הצורך באדון נעלם..."
"... חברה בניהול עצמי היא זו שבה כולנו עם החינוך שקיבלנו ועם הרצון שלנו להשתתף, נוכל לממש הישגים..."
"... הקואופרטיב פותר כמה וכמה בעיות, לא את כל הבעיות. הבה נעריך את הקואופרטיבים על פי הבעיות שהם, אכן, פותרים וגם לפי הפוטנציאל שיש בהם ומאפשר להתמודד בעתיד עם בעיות רבות ואף עמוקות יותר..."
"... את הקואופרטיביזם יש לתפוס כיסוד אוונגרדי בתנועת הפועלים. כל הפועלים אמורים להפיק תועלת מפעילות הקואופרטיבים ומניסיון הניהול הקואופרטיבי, המאפשר לימוד ובה בעת גם ביטוי טוב יותר של בעיותיהם..."
"... כוונותינו בעסק הקואופרטיבי אינה אלא יצירת ארגון פורמלי בעל אוריינטציה סולידרית אשר נוצר על ידי עובדים בסביבה של חירות וצדק..."
מה למדתי מן הכתוב לעיל?

קודם כל, כי הקואופרטיביזם מכוון אומנם ליצירת מקומות עבודה ולהשגת הצלחה כלכלית, אך הוא גם רעיון ולא רק שיטת ארגון וכרעיון המאמינים בו רוצים להפיצו, כי יש בו יתרון (חברתי וגם כלכלי) לכלל החברה. ובכך הקואופרטיביזם הוא למעשה, תנועה - תנועה החותרת להצלחה כלכלית כשהיא מציבה את האדם במרכז לאו דווקא כלקוח, אלא כשותף ביצירה, קרי כחבר קואורפטיב. על כל המשתמע מכך לגבי חובותיו וזכויותיו כאחד (ועל כן - כששואלים איש מונדרגון "על איזה כלכלה מדובר כאן?" הוא עונה בלא היסוס "כלכלה חברתית").

לסיכום נקודה זו - ולמען האמת - "לא נתנו מנוחה" לדוברי מונדרגון עד שלא אמרו לנו זאת במפורש, אנשי מונדרגון הם אכן רואים בקאופרטיביזם רעיון כלכלי-חברתי, שיש לו ערך כללי גם מעבר לגבולות ארץ הבסקים והם היו רוצים לראותו מתגשם במקומות אחרים.

באשר למהות הקואופרטיביות כפי שהבנתי אותה מן ההרצאות השונות וגם ממה שראינו (ונהנינו...) במו עינינו - אומר אך זאת:
הקואופרטיב הינו מקום עבודה. הוא שוויוני רק בכך, שלכל חבר יש בו "מניה" אחת ו"קול" אחד בהצבעות האסיפה הכללית. השכר אינו שוויוני כי אם דיפרנציאלי (כיום בפער של 1:11 ) אך בעיקרון הדיפרנציאליות נחשבת כראויה, הוגנת ומתחייבת מן התרומה השונה של כל אחד בהתאם למקצועו (נכון - גם חלוקת הרווחים מדי סוף שנה נעשית בהתאם ליחסיות המשכורת, אך הרווחים הללו נכנסים לקרן הפנסיה ואינם ניתנים לשימוש שוטף כל עוד החבר עובד).

כדי להשלים נקודה זו אני חייב להזכיר, כי אנשי מונדרגון לא נרתעו מלומר, כי כדי לשמור בקואופרטיבים את האנשים המוכשרים ובעלי היכולת היה עליהם להרחיב את פער המשכורות מיחס של 1:3 עד ליחס של 1:11 ככתוב לעיל, אך בה בעת הם הדגישו, כי עובד "צווארון כחול" בקואופרטיב מקבל יותר מן המקובל בשוק החופשי ומנהל "צווארון לבן" בקואופרטיב מקבל פחות מבעל דרגה דומה בשוק החופשי...

באשר לשיתוף - השיתוף מתבטא בבעלות המשותפת (תקנונית וחוקית כאחד) ובהשתתפות פעילה בתהליכי הייצור, הפיתוח והניהול (שגם לה בסיס פורמלי, אך היא נבחנת במידה שהיא עוברת את סף הפורמליות המנוסחת בתקנונים ומהווה תוכן חיים אקטיבי מתוך בחירה של השותפים בבעלות).

העיקרון המבדיל בין הקואופרטיב לבין חברה בע"מ (שהשם בספרדית "חברת האנונימיים" - מבטא מצוין את מהותה) הוא שבקואופרטיב העבודה היא המנהלת את ההון ועל כן "בעלי ההון" הם קודם כל (ולמען האמת - לא תמיד רק..) העובדים עצמם, בעוד שחברה בע"מ מתנהלת על ידי ההון והעובדים נשכרים על ידי ההון לביצוע העבודה. (ובקיבוץ מה? אם מותר, בכל זאת, לשאול... ובכן בקיבוץ העובדים לא הביאו את ההון... ההון היה ציבורי/לאומי וגם אם, ככל הנראה, לא הייתה ברירה אחרת, היתה לכך השפעה על האופן בו ניהל הקיבוץ את ענייניו - ולא נרחיב על כך, כי זה לא העניין בהקשר זה).

כדי לסכם נקודה זו יש להבהיר כי הקואופרטיב אינו קהילה. הוא מקום עבודה המאפשר להביא לכלל ביטוי מעורבות, השתתפות, יכולת מקצועית, יכולת ניהול, עבודת צוות וחתירה להישגים... בצד תמיכה וערבות הדדית המושתתת על קרנות מסודרות ומבוססות.... וזהו! (הלוואי עלינו).

חיי התרבות, הפעילות החברתית והתנהלות משק הבית המשפחתי של החברים אינם מעניינו של הקואופרטיב. נכון - יש בית ספר קואופרטיבי המנוהל במשותף על ידי מורים, עובדים, הורים ואנשי ציבור (כמו גם אוניברסיטה קואופרטיבית - שבה שותפים בניהול גם הסטודנטים), אך בית הספר והאוניברסיטה פתוחים בפני כל מי שרוצה ללמוד בו גם אם אין לו שייכות לשום קואופרטיב אחר... וכן הלאה.

לא הוסתר מעינינו (וגם לא מאוזנינו הכרויות לכל מילה) כי בכל קואופרטיב קיימים גם שכירים וכמה מאתנו ראו בכך משהו שעלול לקעקע את יסודות הקואופרטיב (זהו, לפחות, הלקח שלמדנו כולנו מן הניסיון הקואופרטיבי הישראלי, שהחל כיובל שנים לפני שדון-חוזה הקים במונדרגון את הקואופרטיב הבאסקי הראשון...).

אנשי מונדרגון לא זלזלו בנושא, אך נראה, כי הם יצרו כלים להתמודדות עם הבעיה במציאות של שוק גלובלי המתנהל על בסיס חוקי הכלכלה החופשית. והם גם הודו באומץ, כי יש אילוצים, שאין אפשרות להתעלם מהם, או כפי שאמר דון-חוזה בעצמו "כפי שכולנו יודעים, לחיים החברתיים חוקים משלהם, אך בל נשכח שכך הוא גם לגבי החיים הכלכליים".
לסיום משהו עלינו (הקיבוץ, הקיבוצניקים, התנועה הקיבוצית)
כולנו קיבלנו על עצמנו את הצורך "להפריד את המשק מן הקהילה". יש קיבוץ או שנים אשר הרחיקו לכת והפכו את המשק כולו לחברה בע"מ. רוב הקיבוצים ממשיכים לקיים "בעלות משותפת על אמצעי ייצור", אך בקומונה, להבדיל מן הקואופרטיב, אין מגדירים את חלקו של הפרט בבעלות. "הכל של כולם" אומרים בקיבוץ (ומרגישים לעתים ש"שום דבר לא שייך לאף אחד").

יש אף המרחיקים לכת ואומרים (או לפחות חושבים) כי הקהילה-שהייתה-קיבוץ תתנהל לבסוף כמו "יישוב קהילתי" (עם שיתוף שהוא בעיקרו מוניציפלי) ואילו המשק יתנהל "כמו בחוץ" קרי - במציאות הישראלית - כמפעל קפיטליסטי שבו הקפיטל מנהל את העבודה (עד כדי העברת השליטה של המפעל הקיבוצי-לשעבר לשליטה אסטרטגית של בעל הון חיצוני והפיכת חברי המשק לשכירים).

האם הרעיון הקואופרטיבי (נוסח מונדרגון... עם כל האכזבות ממה שקרה בקואופרציה הישראלית - נושא המחייב לימוד כשלעצמו) יכול לשמש בסיס להתארגנות אחרת של המשק הקיבוצי? האם הפרדת המשק מן הקהילה והפיכתו לקואופרטיב יכולה להחזיר מעורבות ושותפות של בנים, אשר אינם רוצים או אינם יכולים להתגורר בשטח הקיבוץ ואפילו לא ב"הרחבה הקהילתית"?

למען האמת, כל אוריינטציית הגידול של הקיבוץ (השיתופי והמשתנה כאחד) מתייחסת לגידול דמוגרפי של המתגוררים במקום (ו"שיעבדו איפה שהם רוצים") ואינה מכוונת להרחבת השותפות ביצירה - קרי (וההפרזה היא לשם הדוגמה): הרוב מעדיפים כיום קבוצת אנשים המתגוררת במקום אחד ועובדת בעשרה מפעלים שונים, מאשר אנשים המתגוררים במקומות שונים (מטבע הדברים לא בסביבה רחוקה מדי) ועובדים יחד כשותפים (ולא רק כשכירים) במפעל אחד. כלומר - הקהילתיות היא העיקר...

איני יכול לומר בלא כל היסוס מה יותר חשוב במציאות הישראלית ומה יביא, בסופו של דבר, לחיזוק הפריפריה (מפעלים המוקמים באזורי ספר, היוצרים מקומות עבודה לאנשים באזור או וילות במחירים זולים, המושכים אל הפריפריה אנשים, שיסעו כל יום לעבודה במרכז הארץ). די לי אם הצגת שאלה כזאת מעורר את כולנו ללמידה ולבסוף גם לנקיטת עמדה.

על כל אלה ועל יותר מזה התחלתי לחשוב ביתר מרץ (גם קודם חשבתי "קצת") ביום בו חזרתי ממונדרגון. זו סיבה מספקת להודות למי שיזם את הנסיעה הזאת ופתח בפני - כמו בפני אחרים - את היכולת להצטרף. עכשיו צריך לשמור על האש שלא תכבה.