ENGLISH
רנסאנס לקואופרציה בישראל?
סמינר אפעל המכללה הישראלית לקואופרציה
טלפון: 03-5301258
פקס: 03-5355718
דוא"ל: ilanal@takam.co.il
החוג הרעיוני של יד טבנקין-אפעל ("לחשוב מחדש אתה קיבוץ") חושב קואופרציה.
במפגש שהתקיים ב- 3 בדצמבר ביד-טבנקין השתתפו למעלה מחמישים איש, ביניהם, נוסף לחברי קיבוצים ושוחרי קואופרציה (מהזרם השיתופי דרך בוגרי "סיירת מונדרגון" ועד מקימי שכונות קהילתיות קואופרטיביות), גם הקבוצה הירושלמית שהקימה קואופרטיב מזון בקטמונים וגם משפטנים העוסקים בנושא.

· ד"ר יהודה פז
(חבר הנהלת ICA, בריתה קואופרציה הבינלאומית) פתח את הרב-שיח בתיאור עוצמתה של ברית הקואופרציה הבינלאומית על מרכיביה, תנועה הממלאת חלק עיקרי בחיי מיליוני בני אדם בעולם - תופעה חיה ומצליחה ולא מאובן ארכאולוגי. יהודה הציג את התחומים הרלוונטיים של הקואופ' למאה ה- 21, העונים, באופן פרדוכסלי, על חיפוש הזהות, ההגדרה, השורשים - בתוך תהליכי הגלובליזציה. הקואופרטיב, מטבעו, מושרש במקום אחד ושייך לאנשים במקום - אך גם מאוגד במערכות אזוריות ובינלאומיות. קואופרטיבים בעולם משווקים את הערכים שלהם כחלק ממסע פרסום שיגביר הצלחה עסקית. מדינת הרווחה, בגלל הסירבול הביורוקרטי, לא מצטיינת בארגון שירות לאזרח. קואופרטיבים יכולים לתת את השירות ביעילות רבה יותר. הקואופ' תואם יותר מכל ארגון אחר את הכלכלה המודרנית ומציג כלכלה עם פנים אנושיות. בייצור המודרני ההון העיקרי הוא ההון האנושי. טושטש הפער בין מנהל ועובד. מערכת לא תצליח ללא מעורבות, שותפות, הזדהות של העובדים עם חזון החברה.

· עו"ד מיכי דרורי
(מנהל המח' המשפטית של התנועה הקיבוצית) התייחס לצד המשפטי של האגודה השיתופית ולשאלה מה הם יתרונותיה. לדעתו הגורם להידרדרות התנועה הקואופרטיבית ההיסטורית בארץ הוא אי שמירת עקרונות הקואופרטיב. אצלנו "סיבנו" מהרגע הראשון. אגודה שיתופית, בניגוד לעמותה שקמה כדי לעזור למישהו, לאחרים - איננה למטרות צדקה. מותר להרוויח. אבל האגודה לא קמה על מנת לסחור במניות. חבר לא יכול, עפ"י פקודת האגודות השיתופיות, להחזיק יותר מחמישית הון האגודה. המינימום בארץ לקיום אגודה שיתופית - שבעה חברים. הפקודה לא מחייבת שיוויון בקטע של ההון - אך קובעת מגבלות. המטרה איננה לעשות הון, אלא להתפרנס ממה שהשקעת. לכל חבר - קול אחד באסיפת החברים. התנועה הקואופרטיבית בארץ, על שלוחותיה השונות, לא שמרה על מגבלות חלוקת הרווח וחילקה "פטורים" מדרישות החוק. התנועה הקיבוצית, למשל, לא עשתה את החיסכון הנדרש ב"קרן שמורה" עפ"י פקודת האגודות. היא בגדה בעקרון החיסכון. אחוז רב מהרווח צריך להיות מופנה בחזרה לאגודה.

העיקרון הכתוב היה "עזרה הדדית". הקואופרציה החקלאית (מושבים וקיבוצים) עבדו על "ערבות הדדית" - שיטה שיש בה פחות שליטה. בזמן המשבר, עם "חוק גל", בוטלה במושבים הערבות ההדדית. מאז ועד היום לא חזר המושבים גם ל"עזרה הדדית". אולי המצוקה של היום תחזיר את הגלגל לעזרה ההדדית. האגודה השיתופית היא וולונטרית. עוזביה אינם כפופים לתקנון. "עזרה הדדית" מאפשרת לעזור לפי בחירה. "ערבות הדדית" - חובה. אפשר לאכוף. יש בכך היבט פטרנליסטי של המדינה. כשהמדינה נותנת לגופים יתרונות - היא גם מתערבת בהם התערבות יתר. לרשם החברות אין מעורבות בחברות. רשם האגודות הוא סמכות משפטית, פיקוחית, חוקרת, ממנה. המקור לכוח הזה - שריד מהשלטון המנדטורי בארץ זרה, עודף פיקוח. שר העבודה קובע תקנות, ההסדרים נקבעים ע"י שרי הממשלה. ב"אגד" וב"קואופ'" - חברים קנו בכסף את מניותיהם. הקיבוצים "חיפפו" - הכניסה היתה ללא תשלום. חלק מהתקנות מולאו על ידינו בקריצת עין וזה מה שהביאנו למצבנו היום, לעומת הצלחת הקואופרציה במקומות אחרים. הפריחה שמוצגת ע"י רשם האגודות של רישום אגודות חדשות - היא פיקטיבית, בעיקרה.

· עו"ד רון בן-מיור
מוסיף: אפשר להכניס תכנים בתחום המשפטי. חבר יכול לצאת מול האגודה, כשהוא נוכח לדעת שהיא אינה מקיימת את התקנונים. סעיף 25 בפקודת האגודות מגן על האגודה מפני גוף שלישי הרוצה להשתלט על נכסיה. אי אפשר להשתלט על הנכסים ולעקל מניות.

· אורי דותן
(מרכז קואופרטיב המזון בקטמונים) מספר על הקואופרטיב: ההתארגנות החלה למען הקהילה וחברות בה 270 משפחות - למעלה מ- 1000 נפש. בינתיים מופעל ע"י עמותת סינגור קהילתי. לחברים לא היה כסף לרכוש מניה ולא רשמו עדיין אגודה, כך שאין לקואופרטיב הון עצמי. מנהלים אותו החברים, כל הצוות מנהל. המשפחות משלמות דמי חבר סמליים וכולם מתחייבים להתנדב לעבודת קבלת הסחורה, סידורה וניהול הפרוייקט. החברים קונים מזון בסיסי יבש בקנייה מרוכזת ומוכרים לעצמם במחירי עלות, כדי לחסוך את פער התיווך. הבעייה העיקרית היא חוסר הון עצמי. לא מצליחים לכסות את ההוצאות ומסתמכים עדיין על תרומות. ההקמה עדיין בתהליך. כשעמותת סינגור קהילתי תצא - על החברים תהיה מוטלת כל האחריות.

· ד"ר יאיר לוי
(עורך JOURNAL OF RURAL COOPERATION)
מתאר קואופרטיבים למוגבלים שקמו באיטליה מאז שנות השמונים ונותנים פתרונות לקהילה, שמדינת הרווחה איננה יכולה לספק. העולם נמצא היום במצב של יותר הפרטה, דה-רגולציה ומעבר מייצור ליותר שירותים. הקואופרטיב יכול להיכנס לוואקום שנוצר, להיפתח לקהילה ולמלא תפקידים בתחום הרווחה. יש מעבר מקואופ' המרוכז בעניין אחד לקואופ' בעל עניינים מרובים. קואופ' של מוצרים, של מוגבלים, מובטלים ומהגרים. הצטרפות של ישראל לגוש האירופי כרוכה בהצטרפות לכלכלה החברתית. זו התשובה, ההיפך מבית התמחוי. בלימה מנהלות 300.000 נשים מטבחים קהילתיים, עם התקדמות עצומה בחקלאות אורבנית. מקום ליוזמות של אזרחים.

חברים רבים השתתפות בדיון.

· עמוס אבני
קרא לחזרה לסוציאל-קפיטליזם, לאחר שגם מילטון פרידמן חזר בו מדעותיו. מתן ערך שווה להון ולאדם, לעבודה. החברה תקבע את השימוש בהון.

· ניסן ניר
דיבר על מציאת מוצא להצבר הון של קואופרטיב אחד לעומת אחרים, כש למנוע התפוצצות.

· פרופ' יובל דרור
סיפר על השכונה הקהילתית בכפר-רופין שבאה לחיות קיבוץ מבפנים ולא מבחוץ. החברים שותפים באגודה ושוקלים שותפויות בנושאי בריאות, חינוך ותרבות. חינוך לערכים ולא למסגרות. האגודה מנסה ליצור מודל שיתופי של יישוב קהילתי (בניגוד למה שמיכי דרורי תיאר כפיקציה. עימות דרורי - דרור…).

· אמרי רון
הביא את משל האוטובוס, שמאה ועשרים איש נדחסו בו מתוך רצון, אך להכניס אליו אותו מספר אנשים בכוח - לא ניתן. בקיבוצים מחנכים על חורבן השיתוף ומלמדים שעבר זמנם של הערכים הקואופרטיביים. אין סיכוי שאנשים יבחרו בחיים קואופרטיביים בתנאים אלה. מנהיגי התנועה מלעיגים על השיתוף, גם כשועדת הסיווג תלתה את סיווג הקיבוץ על הערבות ההדדית.

· איילה סבאג
(מהקבוצה הירושלמית) קראה לשיתוף פעולה של קיבוצים, מושבים, שכונות - ועבודה משותפת נוכח האילוצים.

· עו"ד אביב וסרמן,
מנהל חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים, סיפר על פעילות החטיבה ונכונותה לעודד הקמת קואופרטיבים ולסייע לקבוצות במתן תמיכה משפטית. אביב ניסה במשך שנים לקדם ענייני עובדי חברות כוח אדם, משימה קשה ב"מדינת הקומבינה הישראלית" הנותנת לשיטה שדורסת את זכויות העובדים לפרוח.

· רן חכים,
החוקר את מימון הקיבוצים בשנות ההתחלה הראשונות, טוען שהקיבוצים לא היו קמים ללא הון ציבורי. קואופרציה שמבוססת על הון לא תוכל להתקיים. קואופ' ירושלים החל לצמוח בדיוק בדרך שצומח קואופ' המזון הקטן הזה. צריך ללכת לתחומים שבהם אפשר להצליח תוך מודעות לבעיית ההון.

· ישעיהו גביש
מנסה להקיש ממה שלמד במונדרגון לגבי הקיבוצים. מקומות העבודה מנוהלים היום כמו קואופרטיב. צריך לצאת מהדיון ולבנות תהליך בדרך מעשית, לבוא בהצעות מעשיות למוסדות התנועה. הקיבוץ היחיד לא יוכל לעמוד לבדו בקריסת מפעלים ובלחצים. דרוש תהליך מחשבה ובניית רעיונות של קואופרציה בין קיבוצים ובין שותפים אחרים, שיווק הרעיון, הבאתו לפורומים.

· אלדד יהלום
חוזר, כמו קטו הזקן על דבריו, שאין מקום מתבקש יותר ליוזמה ולניסוי כמו התנועה הקיבוצית. אחד הדברים המופלאים במונדרגון הוא ששם לא ניסו להציל את העולם אלא רק להתאגד ולעזור לעצמם - וכך הצילו הרבה דברים. מה קורה עם אמצעי הייצור של הקיבוצים? לא כאידאולוגיה חליפית - אלא כפיתרון לעובדים. דרושה הנהגה לכל קיבוץ, לא ניהול.

· גיורא פורמן
התייחס לטשטוש הגבולות בין קרטל לקואופרטיב, צרכני או אחר. העולם צמח והוא עשיר יותר, אך איננו מתמודד עם חברות הענק. הגלובליזציה העבירה אותנו לשלב אחר, למשחק אחר. רק בהתארגנויות כאלה נוכל להתמודד מול חברות הענק. הדמוקרטיה היא תופעה של שווקים חופשיים. עלינו ליצור ארגון שיחליף את מה שדרשנו פעם מהמדינה. האפשרות היחידה היא הקואופ' ע ההיבט הפוליטי. הון איננו אסון. כשאין הון ציבורי - צריך ללמוד לגייס הון אחרת. עלינו לארגן "שוק ירוק משותף" בין הקיבוצים לבין ארגונים עירוניים דומים.

· רוני בוכמן
מזכיר לחברים את המרכז ללימודי קואופרציה שאנו מקימים כאן, באפעל. בחדר זה נמצאים אנשים רבים שיכולים לעזור לנו להתארגן ויכולים לתרום לתהליך בניית המרכז.

החזרנו את הבמה לשלושת הפותחים. מיכי דרורי השיב שאכן, יש בלבול בין בעלי מקצוע (משפטנים, רואי חשבון) המכירים את התאגיד של חברה בע"מ אך לא את האגודה השיתופית. צריך להגדיר מטרות ושהכל יהיה שקוף, על השולחן. חבר צריך לדעת מה הוא מכניס ומה הוא מקבל כשהוא יוצא. לאגודה שיתופים יש יתרונות במס (לעומת תאגיד אחר). יש סיכוי שיקומו קואופרטיבים של קיבוצניקים - אך לא שקיבוץ יחזור להיות קואופרטיב. חבורות של חברים או של קיבוצים יכולות להתארגן על עקרונות נורמליים של קואופרטיב - אך לא על כאלה שאבד עליהם הכלח. יהודה פז מסכים שיש לעשות - אך לא פחות מזה גם ללמוד. היריבות שלנו איננה רק עם מילטון פרידמן - אלא גם עם פטנקין. ה"צא ולמד" הוא קריטי. יש לחבר תהליך של למידה וחשיבה עם עשייה. החינוך הוא אחד מעקרונות הקואופרציה. לשאלות שהעלה אורי (קואופ' המזון הירושלמי) - יש תשובות. אפשר לגייס הון - לא רק מהחברים. נמצא על שולחן הכנסת, בתהליך, חוק חדש בענייני קואופרציה. החוק הבריטי הישן מלא טלאים. את קואופ' ירושלים (בניגוד ל"קואופ' הריבוע הכחול") הצילו כשהכריזו על פדיון מניות. החברים החליטו שכדאי להם להמשיך ליהנות מיתרונות הקואופ' ולא לפדות את המנייה (8,000 ש"ח בלבד). המערכת שלנו צריכה להיות מערכת לומדת ויוצרת כלים תומכים. קידוש מסגרות פורמליות הורג את הקואופ'. צריך לשמור, בתהליך השינויים, על בעלות המשתתפים, על מערכת דמוקרטית, וולונטרית, עצמאית. יש חשיבות, לשם כך, לשמירה על הקשר עם מערכת הקואופ' העולמית. יאיר לוי סיכם שצריך להעביר את ההכרעה בענייני אבטלה לרמת הקהילה. סקר צרכים ויכולות של כל קהילה נתונה. תפריט חדש שלתעסוקות שהקהילה רוצה ויכולה לקיים. לשם כך חסרה מערכת תומכת.
ואנו, יוזמי המפגש, סיכמנו לעצמנו מספר החלטות אופרטיביות:
1. המרכז ללימודי הקואופרציה, שאנו מקימים בסמינר אפעל, יהיה גם מרכז לליווי ועידוד קבוצות קואופרטיביות בתחילת דרכן. בחבורה שהתקבצה סביב נושא חידוש הקואופרציה ישנם בעלי מקצוע בתחום המשפטי, הכלכלי, הייעוץ הארגוני, השיווק ויח"צ. נגייס את הכוחות הללו כדי לסייע לקבוצות הקואופרטיביות, בעיר ובכפר.

2. נתאם בקרוב ביקור בירושלים, בקואופרטיב המזון בקטמונים. למפגש יוזמנו משתתפי המפגש הזה וכל מי שמתעניין וחפץ לסייע.

3. נמשיך ללמוד (מפי משפטנים, רואי חשבון ובעלי מקצוע אחרים) מהם יתרונות הקואופרטיב מול תאגידים אחרים, כדי שנוכל להיטיב להסביר ולשווק את הרעיון.

4. נקיים יום עיון, עוד בחורף הקרוב, אשר יוקדש לזיכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, אשר בו נקדיש זמן רב יותר לדיון מעמיק יותר בסוגיית חידוש הקואופרציה.
נהנתה, הנחתה, התרשמה ורשמה: אילנה לפידות.